להיות טבעוני בסין? נשמע כמו משימה בלתי אפשרית במדינה שבה אוכל הוא כמעט דת, בשר מסמל שפע והצלחה, ורוטב דגים עלול להסתתר גם במנה שנראית צמחונית לחלוטין. אז איך בכלל מסתדרים שם טבעונים? בפוסט הזה אני מנסה להסביר את ההקשרים התרבותיים, הדתיים וההיסטוריים של צמחונות בסין, ולשתף מחוויותיי האישיות כמטייל טבעוני: ממקדשים בודהיסטיים ומסעדות הוטפוט ועד אטריות אינסטנט בתחנות רכבת נידחות.
ביקור ראשון בבייג׳ינג ובעיר האסורה וביקור שני בחומה הסינית הגדולה שמתגלה, ובכן, כחומה מאוד גדולה. בין מציאת זווית צילום מושלמת, הידחקות בין אלפי מבקרים נוספים והתפעלות מהפלאים הארכיטקטוניים האלה, אני תוהה ביני לבין עצמי למה בעצם חשוב לי כל כך לבקר במקומות האלה.
טיול שבת שכולל את המפל הגבוה בסין, אקרובטיקה על כבל בין מצוקים, וטיפוס בלתי נגמר על גבי אלפי מדרגות בדרך לנוף חלומי. בין לבין אני מוצא כמה טיעונים לזכות פיתוח היתר של שמורות הטבע הסיניות.
טיול סוף שבוע בהרי יאנדאנגשאן, הרחק מהמסלולים הרגילים של התיירים המערביים בסין, זימן לי את שובה של ״הבהייה האסייתית״ החודרת, מפגשים בלתי-אמצעיים עם מקומיים, כולל דיאלוגים ראשונים בסינית (בערך), שיחה מלחיצה עם פרופסור לפילוסופיה, ומקדש זן עם הכנסת אורחים כה נדיבה, שכמעט החלטתי להישאר בו לכמה שנים.
בפוסט הזה אני חוזר לסין בפעם השלישית בתוך פחות משנה – וגם הפעם לא כתייר קלאסי. בין עבודה מרחוק, זוגיות וחיי יומיום בהאנגז׳ואו, בין מפגשים עם מקומיים, טיולים קטנים, הוטפוט ומשחקי פוקר עם חברים, אני מנסה לפענח את סין שמעבר לסטריאוטיפים – וגם לשתף טיפים פרקטיים למטיילים. ובקיצור, לספק הצצה אינטימית לחיים עצמם בארץ שממשיכה להפתיע ולרגש אותי בכל ביקור.
כחודשיים לאחר שחזרתי מהמסע שלי, ביקרתי שוב בסין. הנסיעה הזאת אינה חלק מהמסע היבשתי הגדול מאירופה לסין, אבל במובנים מסוימים היא ההמשך שלו, או שמא אחת מתוצאותיו. ובמידה רבה היא התחלה של מסע אחר לגמרי, אבל מרתק ומסעיר לא פחות.
החופש, היציאה מאיזורי הנוחות, הספונטניות, הקלות שביצירת קשרים חדשים, הכנסת האורחים, הנדיבות והלבביות של המקומיים – כל כך הרבה דברים להתגעגע אליהם. הגוף אולי חזר לצעוד במסלולים המוכרים של החיים, הראש עדיין חוזר כמעט כל יום אל הדרכים, אל המרחבים. סוג של סיכום.
באיזה דרכון אתה משתמש? לא מסוכן שם? אבל יש שם מלא מוסלמים, לא? בפוסט הזה החלטתי לנסות לענות על חלק מהשאלות שהועלו או מועלות על ידי חברים ומשפחה לפני או במהלך הטיול. אזהרת טריגר: התשובות עלולות להרגיז חלק מכם.
המסע הוכתר בהצלחה: הגעתי לתחנה האחרונה בהחלט – שנגחאי – העיר הגדולה ביותר בסין והשלישית בגודלה בעולם. שישה ימים ביליתי שם – לדברי חברים מקומיים שלושה ימים יותר מדי, אבל החום הכבד והלחות הבלתי נסבלת מחייבים קצב איטי יותר.
תחנה אחת לפני הסוף: האנגז'ואו – אחת הערים העתיקות בסין ואחת החשובות בהיסטוריה העולמית, שמרקו פולו כינה "העיר הנהדרת ביותר בעולם". איחוד מרגש עם איבון הזכורה לטוב, טיול אחה"צ בפארק שהפך להייקינג מפרך והסתיים בארוחה טבעונית משובחת, ומפגש ראשון עם שדות תה.