אם הגעתם לכאן בעקבות הודעה בדוא״ל על פוסט חדש, בוודאי שמתם לב שהבלוג עבר מתיחת פנים קלה. מטרתו המקורית של הבלוג הקטן הזה היתה לתעד את המסע שלי לסין דרך מרכז אסיה ואותו בלבד, ועל כן בניתי אותו בעיצוב פשוט ומינימליסטי, בלי יותר מדי עיצובים ופיצ׳רים. אבל עם האוכל (הסיני כמובן) בא התיאבון, והחלטתי להרחיב ולהפוך אותו לבלוג מסעות שיתעד גם טיולים עתידיים, לכשיהיו, ובעצם, גם את המסע הנוכחי, שמתקיים, איך לא, בסין. אני עדיין עובד על הבלוג ועושה קצת עבודות קוסמטיקה, אז אם פה ושם יש איזו פינה לא מטופחת, זה יטופל בקרוב.
מסיבות שזה אינו המקום לפרטן, במהלך המסע שלי מאירופה לסין העדפתי לשמור על פרופיל נמוך ולא להפיץ את דבר קיומו של הבלוג הזה ברבים, ועל כן הוא הוגבל למשפחה וחברים קרובים בלבד. כעת, אני מרשה לכם להפיץ אותו הלאה לכל דורש או אם אתם חושבים שמישהו ימצא בו עניין.
בנוסף, אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלי באנגלית ב-Substack וגם להפיץ אותו הלאה: ishairosenbaum.substack.com
אני עדיין מתקשה קצת לעכל את זה: בתוך פחות משנה הגעתי כבר בפעם השלישית לסין, וכשאחזור מכאן לברלין בראשית חודש מאי, משך השהייה המצטבר שלי כאן יעמוד על חודשיים וחצי – יותר מכל מקום אחר בעולם, שאינו המקום שבו אני חי או חייתי. אפשר אפוא לומר שסין הפכה להיות הבית השני שלי (או השלישי, תלוי איך סופרים), או ה-Home away from home שלי.
אם כן, המסע שלי בסין אינו נמדד רק בזמן, במרחק או בשטח – בראש ובראשונה זהו מסע תרבותי ורגשי, כנראה המרתק, המיוחד וגם המשונה ביותר שעברתי בחיי – וכידוע, זה לא המסע התרבותי הראשון שלי, שהרי הגרתי כבר פעם בחיי ממדינה קטנה וצפופה במזרח התיכון ללבה של אירופה.
אבל נתחיל מהתחלה.
כזכור לקוראים ולקוראות הנאמנים והנאמנות, אני מקיים קשר זוגי בין-יבשתי עם איבון הזכורה לטוב. את הסיפור הזה ואת רשמיי מהביקור הקודם שלי בסין אתם יכולים לקרוא כאן.
אחרי שאיבון ביקרה בגרמניה בדצמבר וחגגה איתי בין היתר את השנה החדשה כמיטב המסורת הפרועה של ברלין (מה שקורה בברלין נשאר בברלין), הגיע תורי לגמול לה בביקור נוסף, וזה מה שאני עושה בימים אלה ממש. אם כן, זה לא ממש טיול: הגעתי להאנגז׳ואו לארבעה שבועות, ואת ימיי אני מעביר בעיקר בעבודה מרחוק, זמן איכות עם זוגתי ומפגשים עם חבריה, וכן, גם קצת טיולים – בעיקר בסופי השבוע. כלומר, זה לא טיול במובן המקובל של המילה, אבל זה בהחלט המשכו של המסע שלי בסין, ובמידה מסוימת, בזכות הסיטואציה המיוחדת שבה אני מצוי, הוא מספק לי הצצה ישירה ואינטימית יותר על התרבות והחברה בסין, ולמעשה על החיים עצמם, כמו שאומרים. מהעמדה הזאת, של מי שכבר צבר קילומטרז׳ מסוים בסין, אני מרשה לעצמי לפרסם כאן בנוסף לרשמיי מהביקור הנוכחי, גם כמה טיפים מועילים למי ששוקל לבקר בסין.
שגריר בעל כורחו
לא רק טיפים ורשמים אובייקטיביים יש לי עבור קוראי וקוראות הבלוג. מאז שהקשר שלי עם סין (ועם הסינית הפרטית שלי) התגבש, אני מוצא את עצמי לא-אחת בנסיבות חברתיות מופגז בשאלות סקרניות וחקרניות על סין. זה מובן וצפוי: הסקרנות לגבי סין גדולה מאוד. אבל כגודל הסקרנות, כך גם עומקה של הבורות (סליחה, גם אני עדיין בור למדי, אבל אני לומד), והשאלות אינן תמיד רק שאלות, אלא הן טומנות בחובן גם הנחות מוקדמות או מידע שגוי, ובמקרים רבים אני מוצא את עצמי פחות עונה על שאלות ויותר מנסה להדוף דעות קדומות ומידע כוזב. בלי שממש התכוונתי, אני מוצא את עצמי לא אחת מתפקד כמעין שגריר של סין בארץ מגוריי. ושיהיה ברור – האהבה לא עיוורה אותי לגמרי: אין לי כוונות להגן על שיטת המשטר בסין או על הממשל שלה, אבל סין היא לא רק הממשלה או הרשויות שלה (הישראלים שבין הקוראים בוודאי יכולים להזדהות עם זה), היא כל כל הרבה יותר מזה, ואת ה״יותר״ הזה כדאי מאוד לגלות ולהכיר.
אם כן, אחד הדברים שאני רוצה לעשות בפוסט הזה הוא לנסות לענות על השאלות האלה ולהפריך חלק מהדעות הקדומות וההכללות המשונות שאני נתקל בהן. כמובן, אם יש לכם שאלות, תהיות או דרישה להבהרות, אתם מוזמנים לכתוב לי.
קטארגייט
לפני הרשמים והטיפים מהביקור, קצת על הדרך לכאן. כלקוח מרוצה של קטאר איירווייז, לא היססתי יותר מדי והזמנתי אצל הקטארים את כרטיס הטיסה להאנגז׳ואו דרך דוחה. הכרטיס היה זול במיוחד, כיוון שיכולתי לשלם חלק מהסכום במיילים של הנוסע המתמיד שצברתי בטיסותיי הקודמות עם קטאר איירווייז. להנחה הזאת נוספה עוד הנחה של 10 אחוזים בזכות קופון מתנה ליומולדת שקיבלתי מהקטארים [הכנס בדיחת קטארגייט כאן]. בקיצור, למעלה מ-100 אירו חסכתי על הכרטיס הזה, וגם היה צפוי לי שדרוג בסטטוס הנוסע המתמיד שלי לאחר הטיסה – לא רע בכלל. אבל זה לא הסיפור. את הכרטיס רכשתי ב-26 בפברואר. יומיים לאחר מכן פרצה המלחמה באיראן, וקטאר איירווייז ביטלה את כל טיסותיה לדוחה וממנה. כן, הייתי צריך לחשוב על זה, כי במועד רכישת הכרטיס רוחות המלחמה כבר החלו לנשב במזרח התיכון. לאחר שפרצה המלחמה, שיערתי וקיוויתי שעד תחילת אפריל היא כבר תסתיים ואוכל לטוס כמתוכנן. נו, אז קיוויתי. בינתיים, קטאר איירווייז הפסידו אצלי הרבה נקודות זכות בעקבות ההתנהלות הכושלת שלהם סביב המשבר, שהותירה הרבה מאוד לקוחות מתוסכלים ופגועים, שהטיחו בחברת התעופה מדי יום מאות תלונות, טענות וגידופים ברשת X. במקום להציע מיד ביטול בחינם לכל הלקוחות, כמו שעשו השכנים מאיחוד האמירויות, קטאר איירווייז אפשרה ביטולים בחינם רק שבועיים קדימה. וכך, שבועיים בלבד לפני מועד הטיסה התאפשר לי סוף-סוף לבטל אותה תמורת החזר כספי מלא, ומיהרתי להזמין כרטיס חדש בחברת התעופה הסינית היינאן איירליינס, שמפעילה טיסות יומיות בין ברלין לבייג׳ינג. על הנייר, הטיסה עם היינאן נוחה יותר ובעיקר קצרה יותר: טיסה ישירה (כ-9 שעות) לבייג׳ינג, שלוש שעות בטרמינל, ועוד טיסה של כשעתיים להאנגז׳ואו. סך כל המסע: כ-14 שעות לעומת 19-20 עם קטאר איירווייז.
בפועל, חרף החסכון המסוים בזמן, המסע הזה התגלה כמעיק יותר, ואני לא ממליץ על הקונקשן הזה. בשל חוקי המכס וההגירה הסיניים, המטען לא מועבר אוטומטית לטיסה הבאה – צריך קודם לאסוף אותו, לעבור בהגירה ובמכס, לצאת החוצה ואז להיכנס שוב, לעשות צ׳ק-אין לטיסת ההמשך ולמסור את המטען שוב, וכמובן לעבור גם בדיקה בטחונית נוספת. עם לייאובר של שלוש שעות זה עשוי להיות קצת גבולי, במיוחד במקרה של עיכוב בטיסה לבייג׳ינג. הפעם זה עבר בשלום, אבל עם הרבה זיעה והתרוצצויות לאורכו של הטרמינל הענק. אה, וסוללה חיצונית לטלפון שהוחרמה על ידי הבטחון.
בקיצור, הנה הטיפ הראשון: אם אתם טסים לסין בטיסה לא-ישירה, תקפידו שטיסת ההמשך לא תהיה טיסה פנימית בתוך סין.
סינים ונהנים
זה הביקור השלישי שלי בהאנגז׳ואו, ומסתבר שיש כאן עדיין מה לראות ולחוות. בשבוע הראשון שלי פה התקשיתי לישון לילות שלמים בגלל היעפת (ג׳ט-לג) שתקפה אותי הפעם בעוצמה. יום אחד, בעודי שוכב ער במיטה ב-4 לפנות בוקר, הציעה איבון שנלך לצפות בזריחה מעל האגם המערבי. קמנו, התלבשנו ולקחנו מונית לאגם. בסוף, בגלל עננות כבדה לא ממש ראינו את הזריחה, אבל הטיול הקטן על גדת האגם היה חביב בהחלט. סיימנו אותו עם ארוחת בוקר מסורתית שכלל חלב סויה חם וממותק, דייסה מטופו משי ומנה של נודלס.
טיפ מאיבון: אם אתם מחפשים מסעדות אותנטיות, חפשו את אלה שהזקנים אוכלים בהן.
עוד הקדשנו זמן למפגשים והכרויות עם החוג החברתי שלה. לצערי, חרף החביבות והחיבה ההדדית הכללית, לא הצלחנו לנהל שיחה משמעותית – רובם אינם דוברים אנגלית, או דוברים אותה ברמה בסיסית מאוד, או שפשוט אין להם מספיק בטחון כדי להשתמש במעט האנגלית שהם יודעים. זה מפתיע אותי, ולא בפעם הראשונה: מדובר באנשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, כולם למדו אנגלית בבית הספר, רובם בוגרי אוניברסיטה, ומן הסתם נחשפו פה ושם לתרבות בשפה האנגלית (קולנוע, מוזיקה). אבל כנראה שאין להם כמעט הזדמנויות לתרגל את האנגלית שלהם. סינים שלא מטיילים בעולם (הרוב המוחלט של הסינים), שכמעט לא באים במגע עם זרים בחיי היומיום שלהם (גם הרוב המוחלט), ושאינם עושים עסקים עם המערב (הרוב המוחלט בהחלט), מעבירים כמעט את כל זמנם וצורכים את רוב המידע והתרבות שלהם בסינית. אז אולי זה לא כל כך מפתיע שרובם אינם דוברים אנגלית.
אבל לא תמיד צריך לדבר כל הזמן. ערב אחד בילינו במשחק פוקר עם החברים והחברות, וטקסס הולד׳ם היא הרי שפה בינלאומית. בניגוד למשחקי הפוקר הקבועים שלי בברלין, שמסתיימים כמעט תמיד בהפסד צורב, בחבורה הזאת אני אחד הכרישים – את הערב סיימתי ברווח נאה של כ-300 יואן – כמעט 40 אירו.
געגועיי לג׳אמוסים
באחד הימים הפנויים שלי נסענו לטיול קליל בפארק הלאומי Xixi Wetlands, שנמצא בשטח השיפוט של האנגז׳ואו ולמעשה ממש נושק לשטח האורבני שלה. המילון האנגלי-עברי מתרגם Wetlands ל״ביצות״, אבל ווטלנדס אינן בדיוק ביצות, אלה אזור מכוסה ברובו מים שאינו ממש אגם, אבל גם אינו בִּצה. אולי שלולית ענקית. למעשה, מדובר בסוג של שמורת החולה, רק הרבה יותר גדולה, ובלי ג׳אמוסים – בעיקר דגים ועופות מים.
כרגיל בסין, הכול מתוחזק ומטופח למשעי, השבילים מרוצפים ומשולטים, ולאורכם בוקעת מוזיקה מתוך רמקולים מוסתרים. כבר התייחסתי לסוגייה הזאת בעבר ואתייחס אליה באריכות בהמשך: הסינים מתקשים לתת לטבע פשוט להיות טבע, וגם בעומק השמורה ניתן לראות פועלים שעסוקים בגיזום שיחים וכיסוח העשב. כך או כך, למרות מזג האוויר המצוין, השמורה לא היתה עמוסה במבקרים, והטיול לאורכה ולרוחבה נעים ומרגיע. יש לציין שחלק משטח השמורה פתוח למבקרים ללא תשלום, וחלק אחר, כנראה יפה יותר, הוא בתשלום. ויתרנו על האיזור בתשלום, כמו גם על אטרקציות נוספות כגון שיט בסירה או טיסה בכדור פורח מעל הווטלנדס.
את היום סיימנו במסעדת הוטפוט, שכרגיל סיפקה כמויות עצומות של מזון במעט כסף.
הנה טיפ נוסף: מסעדות הוטפוט עם מזנון חופשי או סרט נע הן פתרון נהדר לתיירים, כיוון שהן לא דורשות כמעט תקשורת עם צוות המסעדה, המבחר גדול מאוד, אפשר לבחור ולראות מקרוב מה מכניסים לסיר, וגם לטבעונים יש הרבה מה לאכול שם.
ואם כבר התחלנו לדבר על אוכל, אז כמקובל בסין, גם לו יש מקום מרכזי (המקום: הבטן שלי) בביקור הזה. סביר להניח שאחזור עם קצת ״מטען עודף״, אבל זה שווה את זה. אני עוד אתייחס בהרחבה לנושא האוכל בעתיד – וכנראה שלא יהיה מנוס מלהקדיש לו פוסט שלם. המתינו בסבלנות.
העיר שתוכננה לה יחדיו
סוף שבוע אחד העברנו בשנגחאי. איבון נסעה שם לענייניה, ואני הצטרפתי כדי לנסות לאתר פינות נוספות שטרם חקרתי במטרופולין העצום הזה. השיטוט שלי ברחובות הוביל אותי לאולם התצוגה של הרשות לתכנון עירוני (Urban Planning Exhibition Hall), שממוקם באיזור מרכזי צמוד לכיכר העם. הכניסה בחינם, והתצוגה סוקרת את ההיסטוריה, ההווה והעתיד של התכנון העירוני בשנגחאי. יש לי חיבה מיוחדת לערים גדולות ועניין גדול בתכנון עירוני – מונח מורכב ולפעמים פרדוקסלי, היות ורוב הערים הגדולות בעולם לא ממש תוכננו מהיסוד, אלא צמחו באופן אורגני, ותכנון עירוני מודרני חייב לקחת בחשבון את הכאוס האינהרנטי של העיר.
התערוכה בהחלט מעניינת, אבל מציעה מעט מאוד מידע שאינו בסינית. אפשר להסתדר בעזרת אפליקציות תרגום, אבל זה קצת מתיש (איבון: ״תערוכה שתוכננה על ידי רשות ממשלתית לא יכולה להיות טובה״). מה שכן, הנוף מבית הקפה שבקומה העליונה נהדר – ראו תמונה.
בכל אופן, נראה שהסינים לוקחים ברצינות את העתיד האורבני של שנגחאי, בהיותה העיר החשובה ביותר מבחינה כלכלית בסין. מעניין במיוחד לצפות בסרטונים מלאי הפאתוס, בתרשימים ובמודלים של שנגחאי העתידנית, החכמה, והידידותית לסביבה, ״עם הבינה המלאכותית כשכנה הידידותית שלנו״ כפי שנאמר באחד הסרטונים שם. מעניין יהיה לראות איך החזון הזה משתלב עם הפינות הפחות אסתטיות ומטופחות של שנגחאי.
לחצו כאן לרשמים מביקורי הקודם בשנגחאי >>
יש עוד הרבה מה לספר, אבל הפוסט הזה כבר התארך מעבר למתוכנן, אז אשמור משהו לפרקים הבאים.
