07.04.2025 / 22:00
שוב אני בדרכים, הפעם באוטובוס לילי מאיסטנבול לטרבזון שבצפון-מזרח טורקיה, לחוף הים השחור. האוטובוס חוצה את טורקיה כמעט לכל אורכה, בערך 15 וחצי שעות נסיעה. הנסיעה הזאת היא סיפור אחר לגמרי מהנסיעות הקודמות, שאוכלסו בעיקר על ידי תיירות ותיירים צעירים. באוטובוס הזה אני כנראה הלא-טורקי היחיד בין הנוסעים, ושותפיי לנסיעה, רובם מבוגרים ממני, נראים כמו אנשים שלא עושים את המסלול הארוך הזה כדי ליהנות מנפלאות המסע היבשתי ולכתוב על כך לחבריהם ומשפחתם, כמו התייר הפריבילגי שאני, אלא כי זו כנראה הדרך הזולה ביותר להגיע ליעדם.
התנאים באוטובוס טובים. הכול נקי מאוד, המושבים נוחים, והצוות מחלק משקאות קלים, תה, קפה וחטיפים לנוסעים. הכנסת אורחים טורקית. חבל רק שאנחנו נוסעים בלילה ואי אפשר ליהנות מהנוף. לא חשבתי על זה כשרכשתי את הכרטיס.
08.04.2025 / 04:00
ניידת משטרה עוצרת את האוטובוס באמצע הדרך ושני שוטרים עולים ובודקים את התעודות של כל הנוסעים. מלחיץ, במיוחד כשאני לא יודע אם מדובר בביקורת שגרתית או שהם מחפשים מישהו או משהו ספציפי. השוטר מעיף מבט בדרכון הגרמני שלי, מחייך קלות, מניד כלפי את הראש בברכה ומחזיר לי את הדרכון. אבל אז הוא פונה לגבר שיושב מצדו השני של המעבר, ואחרי שהוא מציץ בתעודה שלו הוא מורה לו לרדת מהאוטובוס, ועושה חיפוש מסביב ומתחת למושב שלו. אחרי כעשר דקות האיש עולה חזרה לאוטובוס ואנחנו ממשיכים בנסיעה. לעולם לא אדע כנראה מה התרחש שם.
06:00
לאורך הנסיעה אנחנו עוצרים כל 2-3 שעות בתחנות התרעננות גדולות, שבעיניים שלי נראות קצת משונות. מתחמי ענק שכוללים סופרמרקט עצום שמוכר כמעט הכול, רק לא ברור למי, מסעדה, דוכני אוכל, מכונות משחק ועוד. נראה שהתחנות האלה פתוחות 24 שעות ביממה, ואני תוהה אם תנועת הנוסעים מצדיקה את זה. כמעט כל הנוסעים יורדים בתחנות האלה כדי לעשן ולשתות צ׳אי. גם אני יורד כדי למתוח איברים, אבל נשאר בטווח ראייה מהאוטובוס, שלא יברח לי בטעות (וגם כדי לוודא שאף אחד לא מפלח לי את התרמיל). צוות האוטובוס אמנם מכריז מראש על משך העצירה, אבל הטורקית שלי עדיין רעועה מדי כדי להבין כמה זמן אנחנו הולכים לבלות פה.
הנסיעה הזאת דרך הפריפריה הטורקית גורמת לי להרגיש, לראשונה בטיול הזה, את הזרות, את השונות שלי, שפתאום נוכחת ומודגשת יותר. איסטנבול היא בסופו של דבר עיר קוסמופוליטית, מוצפת בתיירים, והמוכרים והמלצרים יוצאים מגדרם כדי לרצות. חלק מהסוחרים בשוק, למשל, מדברים אפילו גרמנית שוטפת. וגם אם נותן שירות זה או אחר לא מדבר אנגלית, הוא לפחות לא מנסה לחזור שוב ושוב על אותו משפט בטורקית בציפייה שבסוף תבין איכשהו. הוא מבין מיד שעומד מולו תייר אידיוט, וממהר לשלוף את הנייד ולפתוח את אפליקציית התרגום.
09:20
נשארו עוד כשעתיים וחצי לנסיעה. באופן מפתיע הצלחתי לישון פה ושם. בינתיים עלה הבוקר, ואפשר להתרשם מהנוף, ויש ממה להתרשם: בצד אחד הרים תלולים ומוריקים, בצד השני הים השחור, שלהפתעתי המים שלו אכן בצבע שחור. פעם ראשונה בים (השחור)? אכן כן.
12:40
הגענו לטרבזון באיחור של חצי שעה בלבד. לאורך הנסיעה פנה אלי כמה פעמים איש הצוות בטורקית וניסה לשאול אותי משהו, ומן הסתם לא הצליח להוציא ממני את המידע שהוא ביקש. הפעלתי גוגל טרנסלייט שתרגם לגרמנית: ״מה יש לך לומר על טרבזון?״. עניתי שמעולם לא הייתי שם, אבל הוא נראה מבולבל. לא אייגע אתכם עם המשך העלילה. זה לקח קצת זמן והרבה מאמץ, אבל בסוף איכשהו התברר העניין: הוא רצה לדעת איפה בדיוק בטרבזון אני רוצה לרדת (איזה שירות!). לשמחתי, הבנתי את זה בערך חמש דקות לפני שהגענו לתחנה האופטימלית לרדת בה, זו שהכי קרובה למלון שלי.
הכי קרובה? אולי, אבל טרבזון בנויה על צלע הר, והדרך למלון כוללת טיפוס מפרך למדי, במיוחד עם תרמיל ענק על הגב. זה היה הרגע להיזכר שאני לא תרמילאי עני בן 20 אלא תייר לבן ופריבילגי שנושק ל-50, ולקחתי מונית למלון (5 אירו).
הגעתי מוקדם מדי למלון, לפני מועד הצ׳ק-אין, ונשלחתי להסתובב בחוץ ולחזור עוד שעה וחצי כשהחדר שלי יהיה מוכן. אחרי סיבוב קצר במרכז העיר, מצאתי בית קפה להתנחל בו עד שיגיע מועד הצ׳ק-אין.
***
אחרי שהתמקמתי במלון והשלמתי שעות שינה, יצאתי לחפש מקום לאכול. איפה אוכלים טבעונים בטרבזון? אפליקציית Happy Cow הנאמנה כיוונה אותי למסעדה היפסטרית למראה שהוגדרה כידידותית לטבעונים. המסעדה התבררה כידידותית באופן כללי, לא רק מבחינת המבחר לטבעונים.
בעלת הבית התעניינה מה הביא אותי לפה, ואמרתי שהאופציות הטבעוניות בתפריט. היא אמרה לי שלפני שנתיים בערך הגיע לשם זוג תיירים, וכתב עליהם ביקורת חיובית בגוגל וציין שיש שם אופציות טבעוניות. היא לא ידעה אז מה זה טבעוני, אז היא הלכה לקרוא על זה קצת, הגדילה את המבחר הטבעוני, והוסיפה מידע ותמונות לדף העסק בהאפי-קאו, ומאז בערך כל הטבעונים שמגיעים לעיר נכנסים לשם.
היא שאלה אותי אם אני רוצה לנסות על חשבון הבית מנה טבעונית חדשה שהיא מתכוונת להכניס לתפריט. שאני אסרב להצעה כזאת? אחרי כמה דקות של ציפייה דרוכה, היא הניחה מולי סלסלת לחם וצלוחית קטנה של חומוס. איך היא ידעה?! טוב, שיהיה בהצלחה עם המנה החדשה.
09.04.2025 / 12:30
גשם שוטף יורד מהבוקר בטרבזון, וקצת מגביל את אפשרויות הטיול הרגלי. אכלתי ארוחת בוקר מוגזמת בגודלה במסעדה הידידותית מאתמול (גם היום היא היתה ידידותית), ובינתיים, עד שהגשם ייפסק, התמקמתי בבית קפה במרכז העיר כדי לכתוב. ברגע שהגשם ירפה קצת, אלך לתור את הסביבה.
לחובבי הסטטיסטיקה: מונה הטיול עומד כרגע על 3,400 קילומטרים בדרך היבשה.
***
בהזדמנות זו, תודה רבה לכל מי שעוקב אחרי הבלוג, מגיב ונרשם לעדכונים. מי שעדיין לא נרשם, אפשר לעשות זאת בצד שמאל (למי שקורא על מסך המחשב) או בתחתית הדף (למי שקורא עם הטלפון הנייד). כתובת האימייל לא תשמש לשום דבר אחר חוץ ממשלוח עדכונים מהבלוג, ואפשר גם לבטל את הרישום בכל רגע.
לסיום: איך יודעים שהגעת לפריפריה? יש שם מסעדה שקרויה על שם העיר הגדולה במדינה.
