בטרבזון, עיר שמפנה את גבה לים השחור וכמעט שאינה פונה לתיירים, אני מסתובב בתחושה שאני המבקר הזר היחיד שם. מפגש עם שני צעירים מקומיים הופך את הבדידות לשיחה על פוליטיקה, ארדואן, המצב הכלכלי והחיים הרחק מאיסטנבול.
פרק 12: קפה טורקי בגאורגיה
נסיעה מטרבזון לבאטומי: כרטיס שבוטל, תחנה לא ברורה עם שירות לקוחות בלתי ידידותי, איטלקים חביבים, אוטובוס מאחר ודרך יפהפייה לאורך הים השחור. ואחרי מעבר הגבול חיכתה לי הפתעה ישראלית קטנה – קפה טורקי של עלית.
פרק 13: קוניאק בפארק: ערב ראשון בבאטומי
ערב ראשון בבאטומי הופך למפגש בלתי צפוי עם שלושה זמרי עם גאורגים, קוניאק, שירים ושיחה בלי שפה משותפת – ערב שמחזיר לי את האמון באנשים ואת המורשת שהשאירה לי אמא.
פרק 14: אילת לחוף הים השחור
באטומי מרגישה קצת כמו אילת, ולאו דווקא במובן הטוב של המילה, אבל בשבילי היא בעיקר שער אל ההרים: טיול בשמורת מטיראלה עם מיניבוס מלא ישראלים, יום של מפלים, צ׳אצ׳ה ביתית, סעודה גאורגית וריקודים.
פרק 15: מדינה קטנה מתחמקת מצרה*
קל להתאהב בגאורגיה, אבל מאחורי הנופים והאנשים החמים מסתתרים עוני, שחיתות ולחץ רוסי. בכותאיסי מצאתי עיר מתפוררת לצד מערות, יין תת־קרקעי ומפל בלתי נשכח.
פרק 16: 50 גוונים של סטלין
יום ארוך שכלל ביקור באופליציכה – יישוב בן 3,000 שנה שחצוב כולו בסלע – וביקור במוזיאון סטלין, שמזכיר יותר מקדש מאשר מוזיאון, ושהצלחתי להסתנן אליו בלי לשלם ובלי לממן מכספי את המוסד המפוקפק הזה.
פרק 17: מסרבים להיות אויבים
נראה שזה גורלי בטיול הזה: אני מחפש לבלות עם מקומיים, ומוצא איראנים. מפגש מקרי באיצטדיון כדורגל עם אב ובנו, הוביל לפיקניק של שמונה שעות על שפת האגם בחברת משפחה איראנית וחברים ועם הרבה אוכל, אלכוהול וריקודים.
פרק 18: טיול בהרים ופרידה מגאורגיה
עדכון חי, 25.04.2025, 13:00 / באקו לקחתי לעצמי יום חופשי למנוחה ולעדכון הבלוג ושאר הערוצים שבהם אני מתעד את הטיול הזה. הימים האחרונים בבאקו היו עמוסים למדי, אבל תצטרכו לחכות קצת עד שאמצא זמן לדווח עליהם. בינתיים, דיווח אחרון מגאורגיה. 19.04.2025 / טביליסי בשעה טובה הצלחתי להוציא את עצמי לטיול בהרים. היעד: מצודת אזאולה (Azeula), שיושבת על פסגה גבוהה מעל העיירה קוג׳ורי (Kojori), בערך 40 דקות נסיעה מטביליסי לכיוון דרום-מזרח. המצודה, שתאריך בנייתה המדויק אינו ידוע, ניצבת על פסגה בגובה 1,241 מטר מעל פני הים. בימי הביניים הגנה המצודה על הדרך הראשית המובילה לטביליסי מדרום, אשר שימשה בין היתר סוחרים …
פרק 19: ההר הבוער כל ימות השנה
21.04.2025 / באקו הטיסה הקצרה (50 דקות) של אזרבייג׳אן איירליינס מטביליסי לבאקו יצאה בדיוק בזמן ועברה בלי בעיות מיוחדות. הדבר היחיד שמשך את תשומת לבי היה הבידוק הבטחוני המחמיר יחסית. בתור מי שלא אוהב לטוס, יש לי רגישות רבה להבדלים באופן שבו נמלי תעופה מתנהלים, בעיקר בתחום הבטחון. וכשהבידוק הבטחוני נוקשה וקפדני, זה מיד מעורר בי קצת חרדה, אם כי בחשיבה רציונלית יותר זה דווקא אמור לגרום לי להרגיש בטוח יותר. כבר אמרתי שאני לא אוהב לטוס? זה הופך אותי לנוירוטי. במהלך הטיסה ניסיתי לבחון מהאוויר את השינויים הגאוגרפיים והטופוגרפיים בין גאורגיה לאזרבייג׳אן. בגדול, גאורגיה הררית וירוקה, ואזרבייג׳אן שטוחה יותר …
פרק 20: איטי או בלעדיי
עדכון חי, 28.04.2025, 09:30 / הנמל הימי הבינלאומי של באקו מזה כ-28 שעות אני נמצא בנמל הימי הבינלאומי של באקו, סמוף לעיירה אלאט (Alat), כ-70 קילומטרים דרומית לעיר הבירה. מזה 18 שעות אני על המעבורת שאמורה לקחת אותי – ביחד עם עוד תרמילאית אחת וכמה עשרות נהגי משאיות ומשאיותיהם – אל מעבר לים הכספי, לקזחסטן. נכון לעכשיו אנחנו עדיין תקועים בנמל, מחכים שמזג האוויר יאפשר למעבורת לצאת לדרך. לפי הצוות והנהגים, שמכירים היטב את המסלול הזה, זה עלול לקחת אפילו עוד יומיים שלושה עד שנוכל להרים עוגן. וזה לגמרי נורמלי. רציתי slow travel – קיבלתי. אבל אני לא מתלונן, הייתי …