יום ארוך שכלל ביקור באופליציכה – יישוב בן 3,000 שנה שחצוב כולו בסלע – וביקור במוזיאון סטלין, שמזכיר יותר מקדש מאשר מוזיאון, ושהצלחתי להסתנן אליו בלי לשלם ובלי לממן מכספי את המוסד המפוקפק הזה.


יום ארוך שכלל ביקור באופליציכה – יישוב בן 3,000 שנה שחצוב כולו בסלע – וביקור במוזיאון סטלין, שמזכיר יותר מקדש מאשר מוזיאון, ושהצלחתי להסתנן אליו בלי לשלם ובלי לממן מכספי את המוסד המפוקפק הזה.

קל להתאהב בגאורגיה, אבל מאחורי הנופים והאנשים החמים מסתתרים עוני, שחיתות ולחץ רוסי. בכותאיסי מצאתי עיר מתפוררת לצד מערות, יין תת־קרקעי ומפל בלתי נשכח.

באטומי מרגישה קצת כמו אילת, ולאו דווקא במובן הטוב של המילה, אבל בשבילי היא בעיקר שער אל ההרים: טיול בשמורת מטיראלה עם מיניבוס מלא ישראלים, יום של מפלים, צ׳אצ׳ה ביתית, סעודה גאורגית וריקודים.

ערב ראשון בבאטומי הופך למפגש בלתי צפוי עם שלושה זמרי עם גאורגים, קוניאק, שירים ושיחה בלי שפה משותפת – ערב שמחזיר לי את האמון באנשים ואת המורשת שהשאירה לי אמא.

נסיעה מטרבזון לבאטומי: כרטיס שבוטל, תחנה לא ברורה עם שירות לקוחות בלתי ידידותי, איטלקים חביבים, אוטובוס מאחר ודרך יפהפייה לאורך הים השחור. ואחרי מעבר הגבול חיכתה לי הפתעה ישראלית קטנה – קפה טורקי של עלית.