לקראת סוף גיל ההתבגרות שלי, אמצע שנות ה-90, גיליתי לראשונה את הסופר (והפוליטיקאי) צ׳ינגיס אייטמטוב. אני לא נוהג להתייחס ברצינות לרשימות של ״הספרים הכי טובים/אהובים/משפיעים/חשובים״ וכו׳, וגם אין לי רשימה כזאת משלי, אבל לו היתה לי, הרומן הנהדר ״וְהַיּוֹם אֵינֶנּוּ כָּלֶה״ (The Day Lasts More Than a Hundred Years) של אייטמטוב היה נכנס בקלות לעשירייה הראשונה שלי, אולי אפילו לחמישייה הראשונה. זה ללא ספק אחד הספרים שהכי השפיעו עלי. זה גם אחד הספרים הבודדים שהכותרת שלו בעברית טובה בהרבה מהכותרת בשפות אחרות (ברוסית – שפת המקור – וגם באנגלית הוא נקרא בערך ״היום נמשך יותר מ-100 שנים״, בגרמנית ״יום אחד ארוך יותר מהחיים״). אייטמטוב הוא אמנם קירגיזי, אבל עלילות ספריו מתרחשות ברובן בקזחסטן. ״וְהַיּוֹם אֵינֶנּוּ כָּלֶה״ שלח אותי ואת דמיוני לראשונה לערבות האינסופיות של המדינה השנייה בגודלה בברה״מ והתשיעית בגודלה בעולם, ואם רוצים עוד עובדה מעניינת, גם המדינה הגדולה ביותר בעולם שאין לה מוצא לים (הים הכספי לא נחשב). 

אני לא אכנס פה יותר מדי לפרטי העלילה (תקראו את הספר), אבל אחת ה״גיבורות״ של ״וְהַיּוֹם אֵינֶנּוּ כָּלֶה״ היא מסילת ברזל, או למעשה צומת של מסילות ברזל שממוקמת בלב ערבות הסארוזק השוממות שבקזחסטן.

הפרט הזה שילב את המשיכה המוזרה שלי למדינות ברית המועצות לשעבר עם אהבה אפילו מוקדמת יותר שלי: רכבות. כילד, הייתי אנציקלופדיה קטנה ומהלכת של כל מה שלא רציתם לדעת וגם מעולם לא התכוונתם לשאול על רכבות: היסטוריה, טכנולוגיות, דגמים, קווי רכבת מפורסמים ועוד. כך התבשלה לה פנטזיה נוספת: מסע ברכבות לאורך המרחבים העצומים של ברית המועצות לשעבר. כולנו מכירים את הרכבת הטרנס-סיבירית, שהפכה בינתיים לקלישאת תיירות לעשירים, אבל הדמיון שלי הפליג דווקא לקזחסטן. אם הכול יתנהל כמתוכנן, גם הפנטזיה הזו קרובה מתמיד להתגשם. 

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

תגובה 1

  1. Hey Ishai, ich lese begeistert deinen Reise-Blog – eine Reise, die mich auch sehr reizen würde, denn Kasachstan, Usbekistan, Tadshikistan und auch Aserbaidschan sind mir nur durch Filme und Literatir bekannt und üben schon lange einen besonderen Reiz auf mich aus. Es überrascht mich besonders, dass auch du hier ein Buch erwähnst, dass mich schon in jungen Jahren geprägt hat und ich seitdem nie vergessen konnte… Aitmatov… die DDR-Übersetzung hatte übrigens auch einen schönen Titel: Der Tag zieht den Jahrhundertweg. Ich sehe, es gibt viele Themen, über die wir nie gesprochen haben 😉 Hab weiterhin eine interessante Reise, ich werde dir hier weiter folgen… Viele Grüße, Kristin

השארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *