המסע שאינו נגמר

הבלתי יאומן קורה: אני סוף-סוף יוצא לדרך עם נסיעה בת 30 שעות מברלין לבוקרשט, ומגלה שגם כאשר הציפיות מחברת האוטובוסים נמוכות במיוחד, עדיין יש לאן לרדת.

בטיול הזה אני הולך לשבור כמה שיאים אישיים, ולא רק של זמן (לפחות שלושה חודשים) ומרחק (לפחות 12 אלף קילומטרים).

המסע מתחיל בנסיעת אוטובוס ארוכה במיוחד, ואיתה עולה גם שאלה מטרידה: מה הסיכוי שהתרמיל שבתא המטען ייעלם באחת העצירות? ומה בכלל עושים במקרה כזה?

הדרכון הגרמני הוא יתרון לא קטן בטיול כזה, גם אם אפשר לצאת אליו בהחלט גם עם דרכון ישראלי. ליתר ביטחון, אני לוקח איתי את שניהם.

ספרו של צ'ינגיס אייטמטוב, "והיום איננו כלה", הוא מהספרים האהובים עליי, ובמידה רבה גם מקור ההשראה המרכזי לטיול הזה במרכז אסיה.

סיפור המסע מתחיל עוד לפני המסע, ולמעשה כמעט 40 שנה לפניו, עם נפילת הגוש הקומוניסטי, כאשר נער בן 12 מישראל התחיל לפתח אובססיה לרפובליקות האסייתיות של ברית המועצות לשעבר.