הגעתי לבישקק עם רגל פצועה וסימפטיה משונה לאדריכלות סובייטית, מצאתי חומוס פלשתיני מפתיע, וביקרתי בביתו של צ׳ינגיס אייטמטוב – האיש שגרם לי לחלום על המסע הזה לפני שלושים שנה. בין מוזיאונים, אינפלציה של מזרקות וחייל קירגיזי מבולבל אחד, גיליתי שיש ימים שפשוט לא רוצים שייגמרו לעולם.
הגעתי לטאראז כמעט במקרה, רק כדי לשבור את הדרך הארוכה בין טורקיסטן לבישקק, וגיליתי עוד עיר מרכז-אסייתית שנראית במבט ראשון אפורה ומנומנמת – אבל מסתירה מאחוריה יותר מ-1,500 שנות היסטוריה, מוזיאון מפתיע, שרידים ארכאולוגיים, והרבה מאוד אבק סובייטי. בין לבין ניסיתי להבין למה מקומות כאלה מרגישים קטנים יותר מכפי שהם באמת.