על מי אתם מתעצבנים

אנחנו מוקפים כל הזמן בתעמולה תזונתית. משום מה רק זו הטבעונית מוציאה אנשים משלוותם.

נתקלתי לאחרונה בנתון שמופיע כאן בתמונה משמאל. אני חושב שהוא צריך לקומם כל אדם – לא רק טבעונים – אבל לא אליו אני רוצה להתייחס כאן, אלא על הערת הסוגריים הקטנה למטה: "ועדיין אנשים מתלוננים על תעמולה טבעונית".

אני חושב שאין טבעוני שלא נתקל לפחות פעם במשפט הנרגן "צאו לנו מהצלחת!" או "שכל אחד יאכל מה שמתחשק לו ולא יטיף לאחרים!". והאמת, אני יכול להבין את זה – באמת מעצבן כשאנשים אחרים מתערבים בהרגלי האכילה שלך.

אבל האם רק טבעונים מנג'סים לכם על הרגלי האכילה שלכם? הרי אנחנו מופגזים מכל עבר בתעמולה מאורגנת ואגרסיבית במיוחד, שגם היא דוחקת בנו לאכול מוצרי מזון מסוימים. תסתכלו סביבכם: היא נמצאת בכל מקום: אני נוסע ברחובות העיר, ומכל פינה מציצים אלי נתחי בשר אדמדמים משלטי פרסומת; אני יושב בקולנוע, כקהל שבוי, ממתין לסרט, וכמעט בכוח מוכרח ללמוד על נפלאותיו של איזה עוף מטוגן או קציצת בשר בקר או מעדן חלב; אני צופה בטלויזיה, ובהפסקת הפרסומות רואה אנשים מאושרים מתענגים על איזה זבל מתועש; אני גולש לאתר אינטרנט, ומכל עבר קורצים לי באנרים עם הזמנות לאכול חיות ואת תוצריהן; חבריי בפייסבוק מעלים תמונות מלאות גאווה של חלקי גופות צלויים על גריל ומדווחים לעולם כמה נפלאה היתה הארוחה במסעדת הבשרים ועוד ועוד.

ועם זאת, בעוד התעמולה הזאת חולפת לרובנו ליד האוזן והעין, התעמולה הטבעונית מצליחה משום מה לעורר באנשים כל כך הרבה אמוציות ואנרגיות שליליות. אני נדהם לפעמים לגלות את עוצמת האיבה והאנטגוניזם שמצליחים טבעונים לעורר בסובבים אותם, עד שהייתי חייב לשאול את עצמי: למה? מה יש בה, בהסברה הטבעונית, שכל כך מקומם, כל כך מכעיס?

התשובה די פשוטה: הפרסום האגרסיבי של מוצרי מזון מן המת אינו קורא תיגר על המציאות הידועה לנו ואינו מפר את הסדר הישן והמוכר. הוא לא מעמת אותנו עם תפיסת המציאות שלנו, ואינו מכריח אותנו לחשוב על מה שאנחנו אוכלים. בעצם, התועמלנים בונים על כך ומשקיעים הרבה מאמצים על מנת שלא תהרהרו יותר מדי אודות מקורו של ההמבורגר, או על תכולתו המפוקפקת והמזיקה לבריאות של מעדן החלב.

ההסברה הטבעונית עושה את ההפך הגמור, ולכן היא טורדת את שלוותם של בני האדם. זה לא שהיא "נכנסת לכם לצלחת" (כבר סיכמנו שכולם עושים את זה, ובאגרסיביות רבה לא פחות), אלא היא מחייבת אתכם להביט מעבר לשולי הצלחת. היא שואלת שאלות קשות ומציגה תשובות קשות לא פחות אודות אורח החיים שלנו. היא דורשת מאיתנו להתמודד עם המציאות האיומה שמייצרים הרגלי האכילה והצריכה שלנו. היא מציגה לנו תמונת מראה מכוערת של האנושות, כמתעללת, משעבדת, הורגת, הורסת ומזהמת. ומי רוצה להתמודד עם האמת הזאת, ועוד באמצע ארוחת הצהרים? לא מפתיע בכלל שהתגובה האינסטנקטיבית על כך היא כעס.

אבל כשחושבים על כך לעומק, מי שבאמת צריכה להרתיח ולקומם אתכם, זו דווקא התעמולה המאורגנת של תאגידי המזון. ראשית, כי היא מזלזלת באינטלגנציה שלכם, ומצפה שתאמינו שארוחה של המבורגר וצ'יפס תעשה לכם את היום (אבל תחרב לכם את הדיאטה ותסתום לכם את העורקים); שמעדני חלב ממותקים יהפכו את הילדים שלכם למאושרים (אבל אולי גם לסובלים מהשמנת יתר וסוכרת); ששתיית משקאות עתירי סוכר תביא לכם חברים או תתן לכם כנפיים (כנראה כנפיים של מלאך); שגלידה תעזור לכם למצוא אהבה; ושכל כוכבי הקולנוע הגדולים בעולם לא פותחים את היום בלי כוס חלב (כי אין כמו מעיים הומים כדי לקדם קריירה קולנועית).

ושנית, כי מהי מטרתה של התעמולה הזאת, אם לא לגרום לנו להוציא עוד ועוד כסף (שאין לנו) על מוצרי מזון רעילים שמזיקים לבריאותנו ולבריאותם של הסובבים אותנו, שייצורם מחרב את הפלנטה, מענה וקוטל בעלי חיים בהמוניהם? הרי כשמועצת החלב מפרסמת בפומבי שחלב עשיר בסידן וטוב עבורכם, לא הבריאות שלכם עומדת לנגד עיניה, אלא אך רק שורת הרווח של יצרני החלב. וכשחברה למוצרי בשר מספרת לכם בפרסומת שלה, כי הוציאה לשוק נקניקיה חדשה שעשויה רק מבשר חזה עוף דל שומן, זה לא שהיא חרדה פתאום לבריאותם של ילדיכם, אלא כי היא מחפשת דרכים חדשות להעשיר את קופתה ומנסה לצמצם למינימום את רגשי האשם שלכם כאשר אתם מאכילים את ילדיכם בנקניקיות שלה (הם כנראה יודעים טוב מכם, למה מישהו צריך לחוש אשם כאשר הוא מאביס את ילדיו בנקניקיות). אותי זה מרגיז מאוד – קודם כל כאדם חושב והגיוני, ורק אחר כך כטבעוני. וגם אתכם זה צריך להרגיז, כי מישהו עושה ניסויים בבריאות שלכם ושל ילדיכם, ודוחף לכם מזון מפוקפק ומזיק תוך הסוואה שיטתית ויסודית של מקורו.

מנגד, מה רוצים הטבעונים? לא את הכסף שלכם, זה בטוח. רובם לא מקבלים שקל על הפעילות ההסברתית שלהם, אלא עושים אותה בהתנדבות ומתוך המיית לבם ומצפונם. זה לכל הפחות ראוי להערכה, לא לזעם. מה הם מבקשים בסך הכול? רק את תשומת הלב שלכם; את ביטויו של רגש החמלה האנושי שלכם  בדיוק אותו רגש שמתעורר כשאתם רואים איזה מנוול מתעלל בכלב; את הדאגה לבריאותם של בני המשפחה ולגורלה של האנושות ושל הפלנטה.

אתם יודעים מה? עכשיו כשאני חושב על זה, אולי זה באמת הרבה לבקש. אתם מוזמנים אפוא להמשיך לזרוק את כספכם על סוחרי האשליות ההם – המתעללים, ההורגים, המזהמים והמשקרים הסדרתיים.
אבל תזכרו דבר אחד: כשאתם מתעצבנים על "הטבעונים המטיפים" האלה, תזכרו שאתם בעצם מתעצבנים על עצמכם ועל המציאות שאתם יוצרים (או לכל הפחות, תומכים בה בשתיקתכם ואדישותכם). אתם למעשה זועמים על התמונה המשתקפת במראה שמוצבת מולכם. ואם התמונה הזאת מעוררת בכם כל כך הרבה כעס ואיבה, יש כנראה מקום לשאול את עצמכם כמה שאלות קשות לגבי אורח החיים שלכם והשלכותיו על סביבתכם.