לפני שלוש ומשהו שנים הגעתי לברלין. חודש וחצי לאחר נחיתתי נכנסתי לראשונה למזללה טבעונית ברלינאית. רצה הגורל והרעב והיתה זו השווארמייה (או הדונרייה) הטבעונית Vöner. אחרי הביקור ההוא כתבתי על כך פוסט במקום אחר, וכבר אז הייתי, כמו שאומרים, סקפטי. הבעיה העיקרית של וונר, כפי שאבחנתי אז, היתה לפני הכול השווארמה, שפשוט לא אתגרה את החושים, שלא לומר היתה יבשושית למדי וחסרת טעם. הגימיק העיקרי של וונר היה ונשאר שווארמת סייטן שמסתובבת על עמוד, כמו במזללות שווארמה "אמיתיות". וזו גם הבעיה שלה, שכן הטכניקה הזאת מייבשת את גוש הסייטן והופכת אותו לכמעט בלתי אכיל.
הגימיק העיקרי, וגם הבעיה העיקרית
עד השבוע שעבר זה היה הביקור היחיד שלי בוונר. הסיבה שבמשך שלוש שנים לא הגעתי לשם לא נעוצה דווקא בשירות או באוכל (שלהוציא את נתחי השווארמה הצחיחים, היה סביר), אלא מסיבות מעשיות יותר: אני פשוט לא מבלה כמעט בסביבה הזאת. מצד שני, אם זו היתה שווארמה יוצאת מגדר הרגיל, יתכן והייתי טורח לעשות את המאמץ להגיע לשם מדי פעם, ועובדה היא שלא טרחתי.
פאוזה קצרה לנודניקים: אני יודע שזה דונר, ולא שווארמה, אבל זה הפוסט שלי ואני אקרא לזה שווארמה. לא מתאים לכם, תפתחו בלוג משלכם. טוב? טוב.
אז למה באתי שוב? ובכן, קודם כל כי הייתי בדרך חזרה מטבילה במוגלזה (אוי, בעברית זה נראה כמו הכלאה בין מלגזה ומוגלה. הכוונה לאגם Müggelsee), ומצאתי את עצמי לפתע בתחנת אוסטקרויץ שסמוכה למסעדה, והייתי רעב, ונזכרתי שיש לי בבית רק פריכיות אורז וקצת טחינה. רציתי גם לבדוק האם השתנה משהו מאז הביקור הקודם. למרות הסקפטיות וההסתייגות שלי מהאוכל וקצת מהשירות, אני שמח מאוד שיש מקומות כמו וונר, שמציעים אלטרנטיבות טבעוניות במחירים נוחים יחסית, ועוד יותר משמח אותי שהם ממשיכים לפעול, ומסקרן אותי לבחון מדוע ואיך. וחוץ מזה, מישהו צריך לעשות את העבודה המלוכלכת עבורכם, אלה שמפגיזים אותי בפייסבוק בשאלות, איפה אפשר למצוא אוכל טבעוני בברלין, כאילו מעולם לא המציאו את גוגל ואת Happy Cow.
טוב טוב, סליחה. תישארו בבקשה.
אז מה נשתנה?
החזית של וונר. חם בחוץ
לא הרבה. המחיר עלה, אבל הוא עדיין סביר לטעמי ולארנקי. שילמתי 6 אירו על מנה ענקית של שווארמה בדורום (לאפה טורקית. למעשה טורטייה גדולה), שלפני שלוש שנים תומחרה ב-4.20. בתפריט יש גם שווארמה בלחם כיס טורקי שמכונה שם משום מה "פיתה" ועולה 5 אירו (אז 3.80). גם זו מנה די גדולה ומשביעה. כמו כן שילמתי 2 אירו על מנה קטנה של צ'יפס (שהעובד בדלפק ניסה לשכנע אותי לא לקחת, כי המנה העיקרית גדולה מאוד, וחבל שלא הקשבתי לו, אבל לפחות הוא הרוויח כמה נקודות בגזרת השירותיות). את הצ'יפס השקיתי כמובן במיונז.
בביקור הקודם הזמנתי ב"פיתה". הפעם, עיניים גדולות שכמותי, הלכתי על הדורום. המנה כאמור גדולה ומשביעה, אבל זה בערך הדבר היחיד שאני יכול לומר לזכותה. לחובתה ייאמר, שהיא היתה יבשה למדי (וגם חוממה קצת בטוסטר לאחר הגלגול, מה שייבש אותה עוד יותר) ונכשלה כישלון חרוץ במשימתה העיקרית – להחזיק בפנים את התכולה שלה (שחוץ מכמות די נדיבה של שווארמה, כללה גם כרוב טרי ורוטב טחינה-שום). בנוסף, איזה עובד מטבח יומרני ויצירתי מדי החליט לעטר אותה מבחוץ בכמה טיפות רוטב ועלי פטרוזיליה. אולי הוא ניסה לרמוז לי בכך, שהמנה אינה מיועדת לאכילה עם הידיים, כי ניסיתי לאכול עם הידיים, אבל אחרי שני ביסים כל הקונסטרוקציה התפרקה, ואני קמתי, ותוך רטינה גרמנית אותנטית למדי הלכתי להביא לי סכין ומזלג. יצוין שיש בתפריט גם מנות בצלחת. לא יודע, כשמגישים משהו בטורטייה/דורום, הציפייה שלי היא שאפשר יהיה לאכול את זה עם הידיים. אבל אולי זה רק אני ומנהגיי האזיאתיים.
עוד משהו לגבי הרטבים: בוונר מציעים 5-6 רטבים שונים לבחירה, ואפשר לבחור כמה רטבים שרוצים ללא תוספת מחיר (חוץ מאשר רוטב חמאת בוטנים, שעולה 50 סנט). אני הלכתי כאמור על רוטב טחינה-שום, שהיה לו לא טעם של טחינה ולא של שום. אולי טעם של שום-דבר. אם אתם הולכים לשם, עצתי לכם היא לבקש כמה רטבים, ואז אולי תיפלו בטעות על אחד עם טעם. אולי זה גם יעזור קצת ללחלח את הדורום.
השירות החשאי
אין לי טענות מיוחדות לשירות. כאמור, העובד שקיבל את ההזמנה היה מספיק הוגן כדי להמליץ לי לא לקחת את הצ'יפס בנוסף לשווארמה. המקום היה באותו יום עמוס למדי, והמתנתי כ-10 דקות למנה שלי. זה די הרבה זמן כשרעבים, ומרגיש אפילו יותר כשנורא חם בחוץ, אבל יש פה מקומות עם זמני המתנה ארוכים יותר, וימים חמים אין הרבה.
בפנים, יש לציין, אפילו חם יותר, עקב העובדה שהמטבח נמצא למעשה בתוך חלל המסעדה. כל זה נסקר כבר בפוסט ההוא, ומהבחינה הזאת לא השתנה כלום. אם הגעתם לשם ביום קיץ חם, נראה לי שתעדיפו את השולחנות שעומדים בחוץ.
בשורה התחתונה
גילוי נאות: קשה לי לכתוב ביקורות רעות על מקומות טבעוניים, וקשה לי לבוא בטענות לוונר, שבסך הכול יש לה מן הסתם מספיק לקוחות מרוצים, אחרת היא כנראה לא היתה שורדת. כאמור, מנת השווארמה לא בלתי טעימה, היא פשוט דורשת טיפול קצת יותר טוב, ואפשר להתחיל עם להעיף את העמוד המסתובב ההוא.
אציין עוד, שטרם בדקתי את האפשרויות האחרות בתפריט (יש גם נקניקיות והמבורגרים למשל). אם וכאשר, ביקורת מפורטת תופיע בעמוד הזה.
ועוד הערה: המחירים בתפריט באתר האינטרנט (המגניב למדי יש לציין) לא תואמים את המחירים בפועל.
אם אתה בסביבה
כאמור, אני לא מבלה הרבה בסביבה הזאת, אבל לכל מי שמבקר בעיר אני ממליץ בחום רב על השכונה, ועל רחוב בוקסנהאגנר (Boxhagener Straße) והרחובות הסמוכים לו, שפשוט מתפקעים מרוב אפשרויות בילוי ואוכל. כלומר, יש מספיק סיבות אחרות להגיע לשם חוץ מוונר. אבל אם אתם בסביבה, ורוצים בכל זאת לתמוך במקום טבעוני עם אווירה חביבה, זו גם אפשרות.
Vöner
Boxhagenerstr. 56
10245 Berlin
להשאיר תגובה