Brammibal's: לא תרגישו בהבדל

לפני כמה שנים, כשעוד חייתי בישראל, חגגתי יום הולדת בעבודה וכמיטב המסורת אפיתי עוגה – טבעונית כמובן – והבאתי אותה למשרד. הקולגות אכלו ונהנו ושיבחו, למעט אחד, שגילה חשדנות והתעניין האם העוגה מכילה חלב סויה. כשהשבתי בחיוב, הוא הודיע שיוותר. שאלתי אם הוא אלרגי לסויה, אבל הוא השיב בשלילה והסביר ש״חלב סויה פשוט מגעיל אותי. רק המחשבה על זה עושה לי רע״.

מבחר הדונאטס הטבעוניים של בראמיבל"ס. לא תרגישו בהבדל (צילום מתוך אתר בית הקפה)

עכשיו, זה לא משנה שחלב הסויה נבלע בבלילת העוגה עד כי לא נודע כי בא אל קרבה, וזה לא שהוא משפריץ החוצה או משהו כזה כשנוגסים בעוגה; ולא ניכנס עכשיו לשאלה למה זה דוחה אותו, ובוודאי לא לסוגיה הרגישה של למה נוזל שהופק מצמח מגעיל יותר מחלב שנסחט מעטיניה המודלקים של פרה, כי נושא הפוסט הזה הוא תרבות קולינרית וביקורת מסעדות ולא הפרעות נפש פתולוגיות.

אבל האיש מבטא גישה שקיימת אצל רבים, לפיה אוכל טבעוני הוא "מוזר" – שונה ואחר ממה שהתרגלנו או הורגלנו, ולכן מרתיע. אין לזה סיבה אמיתית, והכול נמצא בראש כמובן: כל עוד אין על זה תווית של "טבעוני", זה לא מפריע לאף אחד, וכולם יאכלו מזה בשמחה ויבקשו עוד. אבל תייגתם את זה כ"טבעוני"? אההה! זה מגעיל!

ועל כך אני יכול רק לומר: שטויות, תפסיקו לקשקש ולתרץ. אם זה נראה כמו עוגה, מריח כמו עוגה, טעים כמו עוגה, אז זו עוגה לכל דבר. והעובדה שאין בפנים ביצים, חמאה או שמנת, לא אומרת שהיא לא יכולה להיות מצוינת. אולי אפילו להפך – זה בדיוק מה שהופך אותה למצוינת, ולא רק מבחינת הטעם. ואם אפשר להכין מאפים בלי המוצרים האלה, אז למה להכין אותם עם. ולא, "הרגל" זו לא סיבה מספיק טובה.

גלילת קינמון ודונאט שוקולד וחמאת בוטנים. לא יותר מדי מתוק.

וכל זה מביא אותי למקום הבא בסדרת "המדריך לטבעוני בברלין": Brammibal's – בית קפה טבעוני עם שם בלתי אפשרי, שמתמחה בעיקר בדונאטס, או סופגניות עם חור בשבילכם. ומה שמעניין בבראמיבל'ס, זה שיתכן ולא הייתם מבחינים בכלל שמדובר במקום טבעוני: באתר האינטרנט המידע הזה די מוצנע; השילוט בחוץ לא מסגיר את העניין; ורק על התפריט שעל הקיר כתוב למטה בקטן ש"הכול טבעוני, והרוב אורגני". כלומר, אותו קולגה לשעבר עלול היה להגיע למקום, להזמין דונאט ולאכול אותו בהנאה, ואפילו לא לדעת שיש בפנים (אולי) חלב סויה! הו, האימה. מה לא יעשו שם כדי לפתות אתכם לעבור לצד שלהם, בכת הטבעונית המטורללת הזאת.

אבל עכשיו ברצינות: אין ספק שמדובר באסטרטגיה חכמה מצד Brammibal's. אין שום סיבה שהמקום יתייג את עצמו כ"טבעוני", עם כל הקונוטציות (הלא מוצדקות אך למרבה הצער לעיתים גם בלתי נמנעות) שנלוות לתיוג הזה. זה פשוט בית קפה עם מאפים ומשקאות ואווירה נעימה ורגועה, שכל אחד יכול ליהנות ממנו, גם אם המחשבה על חלב סויה עושה להם חלושס.

אז מה יש לנו שם?

תפוח-ג'ינג'ר ושקדים, ולוונדר-ליים

את הטיפ על בראמיבל'ס קיבלתי דרך קבוצת "טבעונים בברלין" בפייסבוק. וכיוון שהמקום קרוב מאוד (קרוב מדי, יש לציין) למקום מגוריי, מיהרתי לקפוץ לשם. פעמיים. אני לא חובב גדול של מאפים ומתוקים, ובתי קפה הם לא מקום הבילוי החביב עלי, אבל מה לא עושים בשבילכם. כיוון שאני בלוגר רציני, או זו לפחות התדמית שאני מנסה לתחזק, עשיתי לפני כן תחקיר קטן וקראתי ביקורות גולשים באינטרנט. לצד תגובות אוהדות ונלהבות, היו גם כמה טענות שחזרו על עצמן: תור ארוך מדי שנובע מחוסר יעילות מצד הצוות, מבחר קטן ולא מספק של סופגניות, ושהמאפים מתוקים מדי, מה שזה לא אומר. עם זאת, לטענות האלה היו גם תגובות מפורטות של הבעלים, שהתנצלו, הצדיקו זאת בכך שלא צפו את הביקוש בימיו הראשונים של בית הקפה, טענו שמדובר בחבלי לידה (המקום נפתח לפני כחודשיים), והבטיחו לטפל בבעיות ברצינות. ציינתי לעצמי איפוא לבדוק, האמנם.

ובכן, באשר למבחר, בביקורי הראשון, שהתקיים בסופ"ש (יום ראשון) בשעות הצהרים המאוחרות, נחו על המזנון בערך שבעה סוגי דונאטס, ואחד גלילת-קינמון (סינמונרול). מבחר שנראה לי מספק למדי, והטעמים נראו מעניינים: ארל-גריי; אוכמניות; קפה; קוקוס; שוקולד-חמאת-בוטנים; סוכר-קינמון ועוד. בביקור השני, שהתקיים באמצע השבוע קרוב יותר לשעת הסגירה, כבר היו קצת פחות טעמים לבחירה (5, כולל הגלילה), אבל היו טעמים שלא היו בפעם הקודמת, ובשעה האחרונה לפני הסגירה הם כבר נמכרו במחירי חיסול של שניים במחיר של אחד.

באשר לתור, קשה להתייחס לעניין, כי לא ממש היה תור. ביום ראשון המקום היה מלא, אך לא מפוצץ, ובאמצע השבוע היה רק חצי מלא, ואי אפשר היה לשפוט את יעילותו של הצוות בתנאי לחץ, כי לא היה לחץ. חיכיתי שתי דקות בתור הקצרצר, הזמנתי מאפים וקפה, וקיבלתי אותם מיד.

מרווח ואין תור

ולגבי המתיקות, ובכן, אני חייב לציין שהופתעתי: מבחוץ המאפים נראים כמתפקעים מרוב סוכר, אבל בתור מי שאינו חובב גדול של מתוק יש לי רגישות גבוהה למאכלים מתוקים, ומה שנדגם בכלל לא היה מתוק מדי, אלא בדיוק במידה הנכונה לטעמי.

עוד מצא חן בעיניי, שבניגוד לרשתות דונאטס מסוימות שלא נזכיר את שמן ובתי קפה גנריים בעיר, הסופגניות לא אחידות בצורתן, וניכר מיד שמדובר בעבודת יד (והאמת, לא תמיד הכי מיומנת), ולא באיזה תוצר אחיד של פס ייצור. זה שבה את לבי.

בביקור הראשון הלכתי על שוקולד-חמאת-בוטנים ועל גלילת-הקינמון, כי אני הרי חייב להתחכם, ובמקום שמתמחה בדונאטס, אזמין דווקא את זה שאינו דונאט. בביקור השני נדגמו טעמים קצת פחות שגרתיים: תפוח-ג'ינג'ר ושקדים, לוונדר-ליים, ושוקולד עם שוקולד (הדונאט מצופה בשוקולד, ועל החור שלו מונח טראפל שוקולד).

נו, טעים?

גלילת הקינמון הענקית (שלאחר הביס הראשון הופתעתי לגלות כי היא עשויה מקמח מלא) נראתה מבטיחה יותר מכפי שקיימה. מאפים מהסוג הזה, כשמכינים אותם כמו שצריך, אמורים להיות אווריריים ורכים, והגלילה הזאת היתה מעט דחוסה מדי לטעמי. עם זאת, לא הייתי תולה את הבעיה בטבעוניותה של הגלילה – כבר אכלתי בחיי מאפים לא טבעוניים שהיו גרועים – צריך רק לשפר קצת את המתכון. בשורה התחתונה, הגלילה טעימה מאוד ותספק כל חובב/ת מאפים וקינמון, וכאמור לא מתוקה מדי.

שוקולד עם שוקולד ועוד קצת שוקולד. דונאט עם טראפל שוקולד

באשר לדונאטס, זה כבר סיפור אחר. הבצק היה אוורירי ורך, והייתי צריך להחזיק את עצמי שלא לנגוס בו בתאוותנות יתר, שלא ייגמר מהר מדי. המוצלח מבין אלה שבדקתי היה השוקולד-חמאת בוטנים, שסיפק שילוב מפתה של מתוק-מריר (השוקולד) ומליחות עדינה (חמאת הבוטנים). גם התפוח-ג'ינג'ר היה מוצלח מאוד (לא הייתי מתנגד לחיזוק מסוים באגף הג'ינג'ר), בעוד שהלוונדר-ליים, שציפיתי ממנו לאיזו עוקצנות לימונית חמצמצה, היה מתקתק ואנמי וקצת חסר ייחוד.

ההפתעה הגדולה ביותר הגיעה דווקא מצד הקפה, שהיה אחד הטובים ששתיתי עד היום בברלין. אמנם זו לא חוכמה גדולה בעיר שבה קפה פילטר נחשב למשקה לגיטימי, אבל אם אתם פיינשמקרים של קפה, יתכן ותרצו לבדוק את העניין.

המקום מרווח מאוד והאווירה נעימה ורגועה, וגם הפלייליסט שהתנגן ברקע היה לטעמי, וגם לא חזק מדי. נעים, בקיצור. יש שולחנות עם כיסאות, ויש גם ספות, שאוכלסו על ידי אנשים עם לפטופים, מה שאומר שיש כנראה גם ווייפיי, למקרה שדאגתם. ויש גם מקומות ישיבה בחוץ עם נוף לתעלה, אם מזג האוויר מאפשר.

נו, יקר?

דונאט עולה 2.5 אירו. כן, גם גלילת הקינמון, נודניקים (המחיר ליחידה אגב יורד כשמזמינים יותר: מארז של ארבעה עולה 9 ומארז של 12 עולה 24). יש במקום גם סנדביצ'ים שנראים מעניינים (לא טעמתי) ב-4-5 אירו וכמובן משקאות חמים (קפה ב-2) וקרים.

עוד דברים שכדאי לציין

• הדאגה לאיכות הסביבה לא מתבטאת רק במרכיבים אורגניים, אלא גם בשירותים, שבהם נצפו סבון אקולוגי ומגבות בד.
• לתפרנים: אם תגיעו קרוב לשעת הסגירה (19:00), הדונאטס בחצי מחיר.
• אחד הבעלים של בית הקפה נראה כמו בנו האובד של ארט גרפונקל. רק אומר.

בשורה התחתונה

מי שאוהב לרבוץ שעות בבתי קפה, ירגיש בבית בבראמיבל'ס. מי שאוהב דונאטס מאפים מתוקים – גם. מי שחושב שאי אפשר ליהנות ממאפה אם אין בו חמאה וביצים – מוזמן לעמוד על טעותו.

Brammibal's
Maybachufer 8, 12047
פתוח שלישי עד ראשון מ-10:00 עד 19:00. בשני סגור.
אתר אינטרנט |  דף פייסבוק

מקומות ישיבה בחוץ עם נוף לתעלה. החזית של בראמיבלס