העצל המצוי, תמונה להמחשה. למצולם יש קשר הדוק לתוכן הפוסט. (צילום: דנה שוורץ)
זה לא חדש לאף אחד מקוראיי הקבועים שאני אחד האנשים העצלים בתבל. ואני גאה בעצלנות הזאת, כי עצלנים הם אנשים מאוד יצירתיים, שעמלים כל הזמן – וכן, אני מודע לאירוניה שמובנית במשפט הזה – על פיתוח שיטות חדשות ויצירתיות לעשות דברים במינימום מאמץ וטרחה.
כשנופל עלי יום עצל במיוחד במטבח (כלומר, יותר עצל מהרגיל), אני עובר לנוהל "ארוחה בסיר אחד", והעיקרון הוא פשוט: משליכים לסיר מה שיש בבית, מתבלים היטב, ממלאים מים רותחים עד כדי כיסוי ומבשלים 10-20 דקות (תלוי בתכולה). אם רוצים, אוכלים ישירות מהסיר וחוסכים גם כלים לשטיפה.
היי, רק המלצתי, לא אמרתי שאני עושה את זה.
מה שאני אוהב במיוחד בשיטה הזו, זה שאני כמעט אף פעם לא מכין את אותו תבשיל פעמיים. כאמור, ההכנה מתבססת על "מה שיש בבית", וכמות הצירופים האפשרית היא כמעט אינסופית, אז למה לחזור על אותו מתכון פעמיים?
תכף יגיע מתכון ספציפי, אבל חשוב יותר העיקרון שמאחוריו:
- התבשיל המדובר מכיל בדרך כלל דגן כלשהו (אורז או בורגול הם הפייבוריטיים שלי, אבל לפעמים אני מגוון עם קוסקוס או פתיתים/פסטה וכדומה)
- מרכיב קבוע נוסף הוא קטניה כלשהי (בדרך כלל עדשים כתומות או צהובות, כי הן מתבשלות מהר, אבל גם עדשים ירוקות או שעועית מש יעבדו כאן. חשוב בכל מקרה להשרות מראש את הקטניות במים).
- המרכיב השלישי הוא ירקות שונים לבחירתכם – חתוכים לקוביות. אצלי בדרך כלל תמצאו שם זוקיני ו/או קולרבי ו/או פטריות ו/או בצל ו/או תרד. ובדרך כלל לא יותר מ-3 ירקות שונים. אחרת זה סתם ברדק.
- תיבול: מקור בלתי נדלה לגיוונים. אפשר "למשוך" לכיוון אסייתי עם קארי, ג'ינג'ר וכדומה, ואפשר להישאר באגן הים התיכון עם בזיליקום, טימין וכדומה.
- הכול נכנס לסיר, מקבל תיבול, מתכסה לו במים רותחים, ומתבשל עד שהמים נעלמים והקטניות והירקות רכים ומוכנים לאכילה.
ועכשיו למתכון:
אורז עם שעועית מש, כרוב ניצנים ובטטה
מצרכים (בערך 3-4 מנות נדיבות):
- 1 כוס אורז
- חצי כוס שעועית מש שהושרתה מראש כמה שעות במים
- 1 בצל גדול
- 1 בטטה בינונית/גדולה חתוכה לקוביות (אני לא מקלף בטטות ותפוחי אדמה, אבל תעשו מה שמתאים לכם)
- חופן כרובי ניצנים (קצת פחות מחצי שקית של כרוב ניצנים קפוא) – אפשר לחתוך לחצאים, ממש לא חובה
- 2-3 שיני שום כתושות
- תיבול: מלח, פלפל שחור, אבקת קארי, 1-2 כפיות שבבי קוקוס*
* זה הטריק שלי לקבלת טעם עדין ומרומז של קוקוס, בלי הדומיננטיות (והקלוריות) של חלב/קרם קוקוס
הכנה:
- מרתיחים מים בקומקום החשמלי
- בסיר בינוני מחממים טיפה שמן זית (לא חובה, אגב, אם אתם ממש רוצים להמנע משמן) ושופכים פנימה את כל המרכיבים. מערבבים.
- מוסיפים את כל התבלינים מערבבים היטב.
- שופכים לסיר 3-4 כוסות מים רותחים, או עד כדי כיסוי פלוס עוד טיפה מים. מערבבים.
- מכסים את הסיר, מקטינים את האש ומבשלים עד שהמים נעלמים (בין 12 ל-20 דקות) והשעועית רכה ואכילה (זה המרכיב שמתבשל הכי לאט)
קחו את המתכון הזה, ותחליפו את המרכיבים במה שאתם אוהבים.
ואל תהססו ללכת על שילובים שנראים לכאורה מוזרים – זה תמיד יוצא טעים.
ושתי המלצות קריאה בנושא זה לפני שאתם הולכים למטבח:
- אלוף בטלות / טום הודג'קינסון – המניפסט האולטימטיבי של העצלנים והבטלנים באשר הם.
- "העצלות מחייבת" – פוסט ישן שלי, שתמיד בתוקף.
להשאיר תגובה