מתכונים טבעוניים

כדורגל אוכלים 90 דקות

נכתב על ידי ישי רוזנבאום

משתתפת באחת מקבוצות הבישול הטבעוני בפייסבוק, פרסמה לפני כמה ימים את השאלה הבאה:

"למישהו יש רעיונות לאוכל טבעוני שאפשר להגיש לאורחים שבאים לראות מונדיאל? מחפשת משהו שהולך טוב עם בירה ויכול להרכיב ארוחת ערב, אבל שיהיה ממש ממש קל להכנה".

מה שנקרא, הרימה לי להנחתה. או לנגיחה, בעצם.

הקונספט המתבקש לארוחה כזאת הוא כמובן "אוכל אצבעות" – כזה שאפשר לאכול ביד, ללא צלחת וסכו"ם. בתור חובב כדורגל כבד [פרומושן חסר בושה לבלוג הספורט שלי], פיתחתי עם השנים מגוון טכניקות אכילה ומאכלים, שמאפשרים בליסה נוחה יחסית (ולא מלכלכת כמובן… טוב, בדרך כלל לא מלכלכת. טוב, זה ילכלך. תתכוננו נפשית) מול הטלויזיה.
הנה כמה מהם:

אז מה הולך ליד הבירה?

אז מה הולך ליד הבירה?

כרוכיות עשה זאת בעצמך

זה הבלוג שלי ולא איזה פייסבוק-שמייסבוק ואני לא מתכוון להיכנס לוויכוח הזה שוב: לא אכפת לי איך קראו לזה אצלכם בבית, אצלנו קראו לזה כרוכיות. כלומר בלינצ'עס. כלומר עלי בצק דקים שעוטפים מילוי כלשהו. יום אחד עוד ארחיב ואספר על הכרוכיות של אמי זכרונה לברכה*, אבל בינתיים, בקצרה, אספר שהן כמובן לא היו טבעוניות (הכילו ביצים), אבל זו ממש לא בעיה – יש ברשת מיליון מתכונים לבלילות-בלינצ'עס, שמבוססות על קמח ומים בלבד.

בכל אופן, אמא שלי לא היתה ממלאת ומגלגלת בעצמה. צודקת, למה לעבוד קשה מדי. היא היתה מניחה על השולחן ערימת כרוכיות ושני סוגי מילוי (בדרך כלל אחד של פטריות ובצל, והשני של פירה תפ"א), וכל סועד היה לוקח מן המילוי המועדף עליו (או הכי טוב: מערבב את שניהם) ומגלגל לעצמו. בקיצור, זה יכול לעבוד גם עבור אוהדי כדורגל עם הפרעת קשב וריכוז, שלא יכולים פשוט לשבת מול המשחק וחייבים במקביל גם לשחק עם משהו (מודה באשמה, מתעלם מכפל המשמעות הנרמז). אז במקום ללטף את הסמרטפון, שיגלגלו כרוכיות.

מילויים אפשריים: פטריות ובצל, פירה (תפ"א, בטטה ושות'), ירקות מוקפצים ו… יאללה תתאמצו ותחשבו בעצמכם, מה זה פה, בלוג אוכל?

* עדכון: הרחבתי וסיפרתי. קראו כאן על הכרוכיות של אמא שלי >>

בורגר שיבולת שועל

בורגר שיבולת שועל בלחמניה. לא רק למנגל

המבורגרונים

הבורגר שיבולת שועל שכתבתי עליו בפוסט קודם? מתאים גם לכאן. מכינים המבורגרונים קטנים, קונים פיתות או לחמניות קטנות (כמו אלה שמגישים לפעמים במזנונים של חתונות, ושאיש גדול ורעב כמוני יכול לאכול 40 כאלה בלי להרגיש בכלל), מצרפים לחגיגה חמוצים וכבושים למיניהם, ירקות חתוכים, רטבים שונים (קטשופ, טחינה, מיונז טופו, חרדל וכו'), וכמו עם הכרוכיות – מניחים על השולחן ונותנים לאורחים לעבוד ולמלא בעצמם את הפיתות או הלחמניות שלהם.

סלטים וממרחים

טוב, לקטגוריה הזאת אפשר להקדיש פוסט שלם, אפילו בלוג שלם, אבל מה שחשוב כרגע זה לא המתכון, אלא העיקרון: מכינים המון סלטים וממרחים, ומגישים בקעריות קטנות (עם אופציה לריפיל) ליד שניים-שלושה סוגי לחמים מצוינים (שקונים או אופים לבד) חתוכים לפרוסות. בעיה לשומרי המשקל: קצת קשה להפסיק לאכול מזה, בעיקר כשצופים בכדורגל, והיד נשלחת שוב ושוב אל הלחם, מעמיסה ממרח, ודוחפת לפה בלי להרגיש כמעט. אבל קיבינימט, הגביע העולמי בא רק פעם ב-4 שנים, תנו לבלוס.
אילו מין סלטים או ממרחים? למשל: סלט חצילים, פסטו, ממרח עגבניות מיובשות, חומוס, ממרח שעועית עם בצל מטוגן ("פסולה בטוטה", אצל הרומנים), טפאנד זיתים, גוואקמולי, צ'ימיצ'ורי וכו' וכו'.

טורטיות

טורטיות הן פשוטות להכנה, ותמיד אהובות. מתאים לא רק למשחקים של נבחרת מקסיקו!
אני מכין בדרך כלל מילוי שעשוי מטופו, פטריות, זוקיני ובצל: חותכים את כל המרכיבים לקוביות קטנות ומקפיצים במחבת או בווק. מתבלים במלח, פלפל, כמון, כורכום ופפריקה. להוספת קיק – צ'ילי חריף. אבל אתם לא חייבים לעשות מה שאני עושה. אפשר גם למלא בירקות טריים או בכל מילוי אחר שעולה על דעתכם.
את הטורטיות אפשר כמובן לקנות. שוב, למה לעבוד קשה מדי. לפני הגלגול מורחים את הטורטיה בממרח כלשהו לפי טעמכם: גוואקמולי, מחית שעועית, חומוס, טחינה, חרדל וכו'. להגשה חותכים את הגלילות לחצאים. באלכסון כמובן (כלל ידוע הוא, שדברים שחתוכים באלכסון טעימים יותר).

גלילות קיץ. מרענן

גלילות קיץ. מרענן

גלילות קיץ – Summer Rolls

מסתמן פה מוטיב חוזר של גלגול. אולי בהשראת הכדור. גם מאוד פשוט להכנה, טעים, צונן ומרענן, בעיקר לחודשי הקיץ. מכונה על ידי כמה מחבריי בשם מעורר התיאבון "קונדומים ממולאים" (מה, תסתכלו על התמונה משמאל!). בניגוד לכרוכיות, לא ממש מתאים לגלגול עצמי על ידי הצופים, אז מכינים (כמות גדולה) מראש.
המצרכים הדרושים: דפי אורז; ירקות לפי טעמכם חתוכים למקלונים דקים.
הכנה: מרטיבים דף אורז, מחכים קצת שיתרכך, מניחים עליו ירקות ומגלגלים וסוגרים. עבודה עם דפי אורז היא קצת מתסכלת בהתחלה, אבל אחרי שתקריבו שניים-שלושה דפים תתפסו את הפרינציפ.
כל מילוי יעבוד, אגב. תתפרעו.
מגישים עם רוטב סויה, או רוטב חמאת בוטנים וטחינה (ראו מתכון כאן בתחתית הפוסט).

את הגלילות אפשר גם לאפות עם קצת שמן, ולקבל גלילות-אביב (ספרינגרול). פשוט אופים בתנור ב-180 מעלות עד שהגלילות משחימות.
לספרינגרול אפשר להשתמש גם בבצק סיגרים במקום דפי אורז.

סושי

ממשיכים לגלגל. למי שלא התנסה מעולם בהכנת סושי, אין סיבה להיבהל או לחשוש. סושי זה בעיקר טכניקה, וטכניקה אפשר ללמוד ולתרגל. בעיניי, סושי זו אחת הדרכים הטובות לעשות רושם על אורחים במינימום מאמץ. למעשה, החלק הכי מורכב בהכנת סושי זה בישול האורז – לא כי זה מסובך להכין אורז, אלא כי צריך להכין אותו כמה שעות מראש ולתת לו להצטנן. אגב, אל תקשיבו לפלצנים: אפשר להכין סושי מכל סוג של אורז, לא רק מאורז עגול. מנסיון. הוא רק צריך להיות דביק, וזה אומר לאדות או לבשל אותו בלי טיפת שמן, ולאחר שהוא מצטנן להוסיף לו חומץ (רצוי חומץ אורז), מלח וסוכר.

אני לא מתכוון לתת פה מתכון לסושי – יש ברשת מיליון מתכונים ומדריכים. רק אציין, שוב, שאין חוקים – תרגישו חופשי למלא אותו במה שמתחשק לכם (כמובן, לא עם שום דבר שחי או שחה פעם). הכנתי בעבר סושי עם כמעט כל ירק אפשרי, וגם עם טופו, ורצועות סייטן (!) אפויות בתנור במרינדה של סויה.
אחד הירקות (למעשה אחת הקטניות) החביבים עלי לסושי הוא שעועית ירוקה: קונים קפוא ומפשירים במי ברז. אין צורך לבשל. היתרון של השעועית הוא בכך שהיא מאורכת ונוחה מאוד לגלגול בתוך הסושי.

חומוס? מקופסה?!

חומוס? מקופסה?!

חומוס

בואו תתקרבו רגע, כי אני הולך לגלות לכם סוד איום ונורא: מכירים את זה, שכדי לעשות חומוס, צריך להשרות את הגרגרים במים למשך המון זמן, ואז לבשל אותם המון זמן, ולאסוף את הקליפות שצפות על פני המים וכל זה? אז לא חייבים. אפשר להשתמש בגרגרי חומוס מוכנים – קפואים או מקופסת שימורים. אני יודע שחלקכם אולי נוטשים עכשיו את הבלוג הזה לתמיד, אבל לדעתי, כשהחומוס אינו במרכז העניינים (הרי באנו לראות כדורגל), מותר לקצר דרך.
בקיצור: מבשלים (ליתר דיוק, מחממים) את גרגרי החומוס בסיר עם מים ומלח, טוחנים במעבד מזון או בבלנדר עם טחינה (לא לשכוח שום ולימון), מתבלים לפי טעמכם, ויאללה.
רוצים בכל זאת להשקיע קצת? תשקיעו בתוספות שמעל החומוס: פול (נו, גם מקופסה); פטריות ובצל שהוקפצו קלות במחבת עם כמון וכורכום; צנוברים קלויים וכל שאר הדברים שנהוג לשים על חומוס.
ולא לשכוח לקשט יפה עם שמן זית, פפריקה, סומאק, פטרוזילי קצוצה וכיו"ב.
ולא לשכוח את הפיתות.

תחשבו פשוט

אבל באמת, למה לעבוד קשה מדי? ועוד בשביל בהמות שבאות לראות כדורגל (סליחה מכל הבהמות) ולצעוק על המסך. תמיד אפשר ללכת על הדברים הכי פשוטים ובסיסיים, ואני לא מדבר על גרעינים וביסלי: ירקות חתוכים עם מטבל כלשהו (טחינה, אלא מה), חצאי תירסים מבושלים, אדממה, נאצ'וס עם מטבלים תוצרת בית (גוואקמולי, סלסה) וכו' וכו'…

וזהו לבינתיים.
אגב, אני ליד הבירה שלי מעדיף בייגלע.
בתאבון.

elelisrael

אודות הכותב

ישי רוזנבאום

טבעוני, אוהב חתולים (אבל גם חיות אחרות) ואופטימיסט נצחי. למרות שבני האדם מתעקשים להוכיח אחרת, עדיין מאמין במין האנושי וביכולתו להפוך את העולם למקום טוב יותר. במקור קיבוצניק, בהמשך תל אביבי, כיום בברלין. אוהב לבשל, לכתוב, לקרוא, לצלם, לצפות בכדורגל, לדבר ולהקשיב. אבל לא הכול בעת ובעונה אחת, כמובן. מנהל תכנים ובונה אתרים באינטרנט. מתעקש שיכנו אותו "סוס"

להשאיר תגובה