ביקורת מסעדות המדריך לטבעוני בברלין טבעונים אוכלים בחוץ כללי תרבות קולינרית

המדריך לטבעוני בברלין: הוייטנאמית הסודית

נכתב על ידי ישי רוזנבאום

Vegan_Berlinתחום העיסוק ומקור הפרנסה שלי הוא אינטרנט, ובתור עכבר-רשת, התרגלתי להניח שאם אתה לא שם (ברשת), אתה לא קיים. איך אפשר בימינו לנהל עסק בלי אתר אינטרנט, או לכל הפחות דף פייסבוק?
מסתבר שאפשר. המסעדה החביבה עלי בברלין – צ'אי וייט (Chay Viet) הוייטנאמית הצמחו-טבעונית – פתחה רק לאחרונה דף פייסבוק. על אתר או תפריט אונליין אין מה לדבר. עדיין. היעדר הנוכחות ברשת לא מפריע למסעדה הזאת להיות מלאה בסועדים בכל פעם שאני מגיע לביקור. כנראה שכשאתה עושה משהו נכון, אתה לא צריך יותר מדי פרסום – השמועה כבר תגיע למי שצריך, ומי שצריך יבוא, וגם יחזור.

עוד המלצות לטבעונים בברלין >>

וכך גם אני הגעתי לראשונה לצ'אי וייט – דרך שמועה. ואחרי הביקור הראשון התאהבתי וחזרתי שוב ושוב. בגלל הטעם, בגלל ההיצע, בגלל המחירים (פחות בגלל השירות – ראו בהמשך). אם פעם אפתח מסעדה, ארצה שהיא תהיה כמו צ'אי וייט: לא בהכרח וייטנאמית או אסייתית, אלא כזאת שמגישה אוכל פשוט וטעים במחיר הוגן. בעיניי אין מחמאה טובה יותר למסעדה מ"נותנת תמורה טובה למחיר", וסליחה על הקלישאה, אבל זה התיאור הכי קולע בעיניי לצ'אי וייט.

בגלל המלחמה ההיא

יש אינספור מסעדות וייטנאמיות בברלין. ובכלל, יש הרבה יוצאי וייטנאם בגרמניה (למעלה מ-100 אלף לפי אומדנים רשמיים) – חלקם הגדול פליטי מלחמת וייטנאם וצאצאיהם, מה שמזכיר לנו שני דברים: הראשון הוא, שגרמניה לא התחילה רק לאחרונה לקלוט פליטי מלחמות, אלא שמדובר במסורת ארוכת שנים. והשני הוא שלאורך זמן, קליטת מהגרים משתלמת למדינה הקולטת, ותורמת לאופיה, המגוון התרבותי (והקולינרי!) שלה וגם לכלכלתה. זה גם נתמך במחקרים שנעשו על הנושא. נדרשים רק אורך רוח ויכולת לראות מעבר לקשיים המיידיים שמציבה קליטת המהגרים/הפליטים.

אבל גלשנו קצת. נחזור למטבח הוייטנאמי. מסעדות וייטנאמיות ואסייתיות ידידותיות בדרך כלל לטבעונים, ויש כאמור רבות כאלה בברלין. וכמו שאסייתיות "רגילות" ידידותיות לטבעונים, כך יכולה אסייתית טבעונית להיות ידידותית ללא-טבעונים. וזה בעיניי עוד מאפיין בולט של צ'אי וייט: כל מי שאוהב אוכל אסייתי, ימצא בה מה לאכול, גם אם אינו טבעוני.

שימו לב: המסעדה מוגדרת כ"צמחונית" ולא כטבעונית משום שיש בה כמה מנות שמכילות ביצים או חלב פרה. אבל כל המנות מוגשות גם בגרסה טבעונית – צריך רק לשים לב למנות ה"בעייתיות" בתפריט ולבקש להוציא מהן את המרכיבים מן החי.

מה אוכלים?

ChayVietDishהתפריט בצ'אי וייט ארוך ומגוון. זה לא בהכרח דבר טוב ועלול להקשות על הבחירה, אבל בצ'אי וייט גייסו לעניין את חוכמה ההמון, וסימנו בתפריט את המנות האהובות ביותר על הסועדים, מה שמצמצם את טווח ההתלבטות באופן משמעותי. מהנסיון האישי שלי, אם אתם מאלה שמתקשים לבחור, בהחלט אפשר ורצוי לדבוק בהמלצות הללו.

התפריט כולל את ההיצע הרגיל של מסעדות וייטנאמיות: לראשונות יש מרקים קטנים, רולים מדפי אורז וכדומה (מחירים: 3-6 אירו). אני באופן אישי דבק בדרך כלל באחת מהשלוש: Sommerrolle – גלילות קיץ  – דפי אורז ממולאים בירקות טריים, אטריות שעועית וטופו מטוגן, שמוגשים עם רוטב חמאת בוטנים מעלף; פנקייק מלוח (מקמח עדשים כמדומני) שעליו מונחים פטריות, נבטים, עלי בייבי טריים, עשבי תיבול ונתחי סייטן – אולי אחת המנות הכי מקוריות ומעניינות בתפריט; באן באו (Bánh bao) – לחמניה מאודה ממולאת בירקות ובסויה (וכברירת מחדל גם בביצה קשה – אז נא לזכור לבקש להוציא אותה).

לעיקריות (שמתומחרות על הטווח שבין 6 ל-9 אירו) יש מוקפצים שונים, מנות קארי עם אורז, סלטים חמים או שילובים של חם/קר (מנה מומלצת היא מוקפץ חם, שמונח על סלט טרי צונן – שילוב נפלא), וכן קעריות מרק גדולות מלאות בכל טוב – אטריות, ירקות, פטריות, טופו, עשבי תיבול ועוד (ראו בתמונה) – עם או בלי חלב קוקוס, חמאת בוטנים ועוד. לטעמי, המרקים הגדולים הן המנות הכי משתלמות וכיפיות בתפריט, אבל זו ההעדפה האישית שלי.
עוד מנה שאני מרשה לעצמי להמליץ עליה היא תבשיל קדירה חמוד של טופו ברוטב קארי, שמוגש עם ערימה של אורז לבן וירקות מאודים. לא הפייבוריט האישי שלי, אבל כמה מהחברים שלי משוגעים עליה.

את האוכל אני נוהג להחליק פנימה עם בירת "סייגון" בבקבוק, כי וייטנאם וזה, אבל יש גם בירה מחבית וכמובן מגוון משקאות לאסי (שייק פירות. לוודא שהוא עם חלב סויה ולא חלב פרה) והמגוון הרגיל של משקאות קלים וחמים. אם תבקשו מים מהברז, יתכן ותגלו שהמלצר מתעלם באלגנטיות מבקשתכם. אז תבקשו שוב. אגב, חברים גרמנים טוענים שזה לא מנומס להזמין מים מהברז במסעדה, אבל אתם לא חייבים ליישר קו עם כל מה שהנייטיבס אומרים.

כמה משלמים?

כאמור, אף מנה בתפריט לא מתומחרת ביותר מ-10 אירו, מה שאומר שגם תפרנים יכולים להרשות לעצמכם בשקט מנה ראשונה ועיקרית לכל סועד, ולא צריך לחלוק כלום עם אף אחד. על ראשונה, עיקרית, אחרונה ושתייה לא תשלמו בדרך כלל יותר מ-20 אירו לאדם. קינוחים, אגב, לא מדברים אלי בדרך כלל ולא ניסיתי את אלה של צ'אי וייט, ולכן לא יכול להתייחס אליהם. מי שניסה, מוזמן לכתוב בתגובות את רשמיו.

מה עוד כדאי לדעת?

אני הולך לצ'אי וייט בקביעות כבר קרוב לשנתיים, ואם יש עוד משהו שאפשר לומר לזכותה, זה שהיא מכניסה כל הזמן שיפורים קטנים אך משמעותיים בתפריט ובשירות. חוץ מדף הפייסבוק שנפתח לאחרונה וההמלצות בתפריט שהוזכרו למעלה, המסעדה הרחיבה גם את ימי ושעות הפעילות שלה (בעבר היתה סגורה משום מה בשבתות) – אבל שימו לב שהמטבח נסגר ב-22:00, אז אל תבנו על נשנוש לילי; כמו כן, לפני כמה חודשים הוסיפו את האפשרות לשלם בכרטיס בנק ולא רק במזומן (לא בטוח לגבי כרטיס אשראי). זה מלמד על כך שמישהו שם קשוב ללקוחות, וזה חשוב.

אבל יש עדיין דברים שטעונים שיפור: השירות למשל, לא הכי ידידותי בעולם. תושבי ברלין אולי רגילים לשירות קצת אנטיפתי בבתי עסק, אבל בצ'אי וייט זה לא רק חוסר הנחמדות הברלינאי ה"רגיל", אלא גם מלצרים שנעלמים לזמן ארוך יחסית או לא יוצרים קשר עין, וכך, גם כשאתם משוועים לשלם, ומנפנפים בידיכם ועושים "bezahlen" (לשלם) עם השפתיים, המלצרים לא תמיד ישימו לב אליכם או גרוע יותר – יתעלמו.

גם הזמנת מקום מראש היא סוגייה לא פתורה מבחינתי: עד היום אני לא יכול לומר אם אפשר או אי-אפשר להזמין מקום מראש, שכן בשתי הפעמים שהתקשרתי וניסיתי להזמין מקום, הדובר בצד השני לא הבין מה אני רוצה מחייו, ואני לא הבנתי מה הוא רוצה ממני – וזה לא בגלל הגרמנית הבינונית שלי. בכל אופן, למרות שהמסעדה תמיד מלאה או כמעט-מלאה, טרם קרה שהגעתי ולא נמצא מקום.

בשורה התחתונה

אני חושב שהבעלים של צ'אי וייט צריכים להעניק לי איזו תעודת הוקרה או מדי פעם איזו בירה על חשבון הבית, שכן יחסי הציבור שאני עושה להם הביאו לשם כבר די הרבה לקוחות. זו מסעדה שלא רק טבעונים ייהנו ממנה, אלא כל מי שאוהב אוכל אסייתי ולא רוצה לקרוע את הכיס.
גם המיקום שלה נוח: לא רחוק מתחנות האו-באן של רוזנטלר פלאץ וברנאואר שטראסה (U8); מרחק הליכה סביר (10-15 דקות) מתחנת האס-באן נורדבאנהוף (S1, S2, S25); וכן כמה קווי טראם שעוברים בסמוך (M10, M8, 12).

Chay Viet
Brunnenstraße 164, 10119 Berlin

עוד המלצות לטבעונים בברלין >>

אודות הכותב

ישי רוזנבאום

טבעוני, אוהב חתולים (אבל גם חיות אחרות) ואופטימיסט נצחי. למרות שבני האדם מתעקשים להוכיח אחרת, עדיין מאמין במין האנושי וביכולתו להפוך את העולם למקום טוב יותר. במקור קיבוצניק, בהמשך תל אביבי, כיום בברלין. אוהב לבשל, לכתוב, לקרוא, לצלם, לצפות בכדורגל, לדבר ולהקשיב. אבל לא הכול בעת ובעונה אחת, כמובן. מנהל תכנים ובונה אתרים באינטרנט. מתעקש שיכנו אותו "סוס"

4 תגובות

להשאיר תגובה