סלט תפוחי אדמה ומיונז טבעוני

נראה לי שכבר הבנתם איך הבלוג הזה עובד: אני נזכר בנוסטלגיה באיזה מאכל מילדותי המתרחקת, משתף איזה סיפור דביק ולא-מעניין שקשור בו, ובסוף מגיש גירסה משודרגת וכמובן מטובענת של המתכון. הפוסט הזה לא שונה. ההבדל העיקרי הוא, שאת המעדן שעליו אתרפק מיד, חשבתי שאף פעם לא אצליח לטבען. חשבתי שיש דברים שנגזר עליהם להישאר בצד האחר, הישן, האפל, של ההיסטוריה הקולינרית שלי.

המעדן התורן הוא סלט תפוחי אדמה, שבתור ילד ונער יכולתי לאכול דליים שלמים ממנו. בניגוד להרבה מנות שיצאו מהמטבח הקיבוצי המזרח אירופי ונודעו בטעמן התפל (עוף מכובס) או בחוסר היצירתיות שלהן (ירקות מאודים) או בספרטניות שלהן (אורז בלי מלח), סלט תפוחי האדמה היה מעדן מלכים עשיר בטעם (ובקלוריות). לא פלא שהוא הוגש בדרך כלל רק בחגים ובאירועים מיוחדים.

יכולתי להמשיך את חיי כסדרם גם בלי סלט תפוחי אדמה בתפריט שלי, עד שנחתתי בברלין, וגיליתי שכאן קשה מאוד לחמוק ממנו, שהרי סלט תפוחי אדמה לגרמנים הוא בערך כמו חומוס לישראלים: מכירים את המדפים בסופרמרקט הישראלי המצוי, שעמוסים במותגים וסוגים שונים של סלטי חומוס? אז כאן זה בערך אותו דבר, רק עם סלטי תפוחי אדמה בסגנונות שונים, חלקם אפילו טבעוניים (עם חומץ במקום מיונז).

וכך התעורר אצלי מחדש החשק לסלט תפוחי אדמה "של פעם". אלא שבגרסת הילדות שלי הכיל הסלט הזה שני מרכיבים "אסורים", שלפחות עבורי היו מאוד דומיננטיים וחשובים: מיונז וביצים קשות. איך בדיוק מטבענים את זה? ובכן, מי שעוקב אחרי הבלוג הזה בוודאי נתקל כבר במתכון שלי למיונז טבעוני. היתרונות של המיונז הזה ברורים: מבחינת הטעם הוא לא שונה מכל מיונז אחר שאתם מכירים. העלות שלו היא שבריר מעלותו של מיונז קנוי, וכמובן, הוא לא עשוי מביצים חיות, אז הוא יכול להישמר זמן רב יותר במקרר. באמת שאין סיבה אמיתית להשתמש במיונז "רגיל", ולא רק לסלט הזה. באחריות.

באשר לביצים הקשות, במתכון הזה החלפתי אותן בקוביות טופו. אפשר גם לתבל במלח "קאלה נמק" (מלח הודי שחור עם טעם גופריתי שמזכיר ביצים), אבל באמת שזה לא הכרחי – לא הטופו ולא המלח השחור. הסלט הזה כה עשיר וטעים, שלא תרגישו בחסרונן של הביצים.

לסלט תפוחי האדמה של ילדותי היה עוד חסרון קטן: הוא לא היה הכי אטרקטיבי למראה. הצבע השולט היה בז' עם נגיעות קטנות של ירוק מהמלפפון החמוץ או מהאפונה. לסלט שלי הוספתי עוד מרכיבים שלא רק מעשירים את הטעם, אלא גם צובעים את הסלט בצבעים שמחים וחגיגיים. המרכיבים המדוייקים, אגב, הם עניין של טעם אישי. יש כמה מרכיבים שבעיניי הכרחיים (תפוחי אדמה, מיונז, מלפפון חמוץ, אפונה ירוקה, בצל), ואת כל השאר אתם יכולים להוסיף לפי טעמכם, הבנתכם ותכולת המזווה שלכם. מתחת למתכון הוספתי כמה הערות והמלצות לשינויים/שיפורים.

מרכיבי הסלט במסדר לפני ההכנה

שימו לב: הכמות המתקבלת מהמצרכים האלה היא גדולה, ומיועדת לארוחה משפחתית חגיגית (נגיד לראש השנה). בכל אופן, אל תבהלו מהכמויות – הסלט הזה נשמר יפה במקרר ואף משביח לאחר בילוי של לילה בקירור, לכן אפשר ואף רצוי להכינו יום לפני הארוחה.

מצרכים

מצרכים הכרחיים:

4-5 תפוחי אדמה גדולים, מבושלים, מצוננים וחתוכים לקוביות (אני לא מקלף תפוחי אדמה, אבל אם אתם מוכרחים, אפשר גם לקלף)
1 בצל סגול (אפשר גם לבן), קצוץ דק
3-4 גבעולי בצל ירוק, קצוצים
1 קופסה/צנצנת (400 גרם) אפונה ירוקה
4-5 מלפפונים חמוצים גדולים (רצוי בחומץ, אבל זה הטעם האישי שלי), חתוכים לקוביות
5-6 כפות מיונז טבעוני (לפי המתכון הזה או קנוי) – ואפשר גם יותר. אל תתקמצנו על זה.
שימו לב: אפשר להשתמש במים של האפונה כדי להכין את המיונז.
לתיבול: מלח (אפשר מלח הודי שחור), פלפל שחור

מצרכים לא הכרחיים אבל כדאיים:

1 חבילת טופו (300 גר'), חתוך לקוביות קטנות
1-2 גזר חתוך לקוביות קטנות
5-6 צנוניות (או 2 צנונים), חתוכות לקוביות

מרכיבי הסלט, לפני הוספת המיונז

אופן ההכנה

נו, צריך להסביר? זה סלט!
טוב, נו: מערבבים את כל המרכיבים ביחד, מוסיפים את המיונז, מתבלים ומערבבים היטב.
טועמים ותופסים את הראש ולא מבינים איך במשך שנים אכלנו סלט תפוחי אדמה עם סלמונלה.

שינויים/שיפורים/שדרוגים

מרכיבים נוספים שילכו טוב בתוך הסלט (בנוסף או במקום המרכיבים שלמעלה): גרגרי תירס, אספרגוס, קולרבי, 2-3 כפות זרעי צ'יה (בריא!), לבבות ארטישוק, ארטישוק ירושלמי…
באיזורים מסוימים בגרמניה מקובל להכין סלט תפוחי אדמה ללא מיונז, ובמקומו להשתמש בחומץ, ולפעמים לתבל גם בשמיר. אני מת על הגירסה הזאת, אבל יודע שהיא אולי קצת "אקסטרים" לאחרים. בכל אופן, זו גם אפשרות.
הסלט מתאים כמובן לא רק לארוחת חג: אני נוהג לקחת אותו לפיקניק בפארק או בים. שוב, בניגוד לגירסה ה"מסורתית" עם הביצים, אפשר להיות רגועים יותר בכל מה שקשור לעמידות שלו ולהשלכות שלו על מערכת העיכול.