חיסול עודפים לקראת החורף: ניוקי דלעת

ניוקי הוא אחד המאכלים האהובים עלי ביותר. מאז שהיית ילד יש לי משיכה ביזארית לתבשילים בצקיים, כופתאות, קניידלך וכיוצא באלה. אפילו הממולאים החביבים עלי מלאים בבצק, במקום באורז או בסויה נניח. אבל למרות חיבתי העזה לבצקניות החמודות האלה, אני כמעט לא מכין ניוקי בבית, אלא קונה מוכן. וחבל, כי אוכל תעשייתי ואריזות פלסטיק וזה, וכי המצרכים לניוקי זולים וזמינים, ההכנה מאוד פשוטה, ויש שליטה טובה יותר על הטעם ועל המרקם. ועל הרקע הזה נולד לו ניוקי מדלעת.

הבטחתי לעצמי שלא אפרסם יותר מתכוני דלעת בעונה הזאת, ושאשאיר קצת רעיונות והשראה לסתיו הבא, מה גם שממש עכשיו מתחילה עונה לא פחות מעוררת השראה – עונת כרוב הניצנים. אבל אחרי מרק הדלעת, וממרח החומוס-דלעת, נתקעתי עם חצי דלעת יפנית במקרר וחשק עז לניוקי (כי תמיד יש לי חשק לניוקי), ולאחר חכיכה נמרצת בדעתי, החלטתי לשלב את עודפי הדלעת עם הקרייבינג לבצק.

לניוקי האלה יש צבע כתום עז וטעם מתקתק ומודגש מאוד של דלעת. אתם כמובן יכולים להגיש אותם עם רוטב הפסטה החביב עליכם, או להקפיץ אותם עם ירקות, או סתם לאכול אותם במרק. אני הכנתי אותם עם רוטב שמנת צמחית, קישוא צהוב (הקישוא הוא כידוע בן דוד של הדלעת, אז שהיא תרגיש בבית) וכרוב ניצנים, כי כאמור, העונה שלו גם התחילה עכשיו, וכך, באלגנטיות רבה אם יורשה לי, אני כבר מכין אתכם כבר למתכונים הבאים שיפורסמו כאן.

אבל מספיק לקשקש, בואו נבשל.

ניוקי דלעת ברוטב שמנת צמחית, קישוא וכרוב ניצנים
(כמות לכ-2 מנות גדולות)

מצרכים לניוקי

מקמחים, לשים, מגלגלים, חותכים

כ-600 גרם דלעת יפנית (או כל דלעת אחרת)
בערך 1 וחצי כוסות קמח חיטה לבן (יתכן ותצטרכו להוסיף עוד קצת)
2 כפות סולת
2 כפות קמח תפ"א או קורנפלור
מעט מלח

מצרכים לרוטב

1 קישוא גדול (השתמשתי בצהוב, תרגישו חופשי להשתמש במה שבא לכם), חתוך לחצאי פרוסות
כ-10 כרובי ניצנים חתוכים לחצאים
1 בצל, קצוץ
2-3 שיני שום, כתושות
חופן עלי בזיליקום קצוצים
1 מיכל שמנת צמחית לפי טעמכם
תיבול: מלח, פלפל שחור, מעט אגוז מוסקט

הכנת הניוקי

הירקות נכנסים למחבת

חותכים את הדלעת לקוביות ומבשלים עד שהיא מתרככת.
מעבירים למסננת ונותנים לדלעת להגיר את הנוזלים במשך כמה דקות
מעבירים את הדלעת לקערה ומועכים לפירה.
מוסיפים לדלעת את שאר המצרכים, מערבבים ולשים היטב עד שמתקבל בצק אחיד וגמיש.
במידת והבצק עדיין רטוב, דביק ולא גמיש, מוסיפים קמח עד שמתקבל בצק שנוח לעבוד איתו.
מחלקים את הבצק ל-3-4 חלקים (לא חייבים להיות שווים, רק כדי שיהיה נוח יותר לעבוד) מקמחים את משטח העבודה, מעבירים אליו גוש של בצק, לשים ומגלגלים אותו לגליל דק. את הגליל חותכים לפרוסות קטנות – אני לא ממש מקפיד על הגודל והצורה, אבל אתם כמובן יכולים לחתוך לפרוסות שוות, וגם לפסל כל בצקנית לצורה אחידה. מקמחים את הבצקניות וחוזרים על הפעולה עם יתר חלקי הבצק.
מרתיחים מים בסיר עם כפית מלח, מכניסים את הניוקי ומבשלים אותם עד שהם צפים.
מוציאים מהסיר למסננת, שוטפים במים קרים ומניחים בצד בזמן שמכינים את הרוטב.

הכנת הרוטב

מקפיצים הכול ביחד

מחממים מעט שמן במחבת עמוקה, ווק או סיר, ומכניסים פנימה את הקישוא,כרובי הניצנים והבצל. מקפיצים כמה דקות, עד שהירקות מעט מזהיבים.
מוסיפים פנימה את הניוקי וממשיכים להקפיץ עוד כמה דקות.
מוסיפים שום, בזיליקום ותבלינים, מערבבים היטב, ומקפיצים עוד 2-3 דקות.
מוסיפים את השמנת הצמחית, מערבבים היטב, מבשלים עוד דקה ומכבים את האש (שמנת צמחית אין צורך לבשל, מה גם שיש מותגים מסוימים שנוטים להתפרק לאחר הרתחה ובישול)
מגישים ואוכלים מיד.

הערות

אני אוהב את הניוקי שלי שלא "לפי הספר", אלא דחוס יחסית וצמיגי. אפשר לשחק עם המרכיבים כדי לקבל מרקמים שונים: ככלל, קמח תפ"א מוסיף צמיגות; הסולת מחזקת ומחברת (אבל יותר מדי ממנה והניוקי ייצאו קשים מאוד); והקמח מוסיף בעיקר נפח וסופח נוזלים, וגם פה צריך להיזהר עם הכמות, שלא ייצא ניוקי קשה מדי.
לפני הכנת הרוטב, אפשר להקפיץ את הניוקי כמה דקות במחבת עד שהם נצרבים קמעה. זה מוסיף טעם.