הסתיו והחורף באירופה הן העונות של הכרובים למיניהם. למרות שניתן להשיגם בשוק כל השנה (חוץ אולי מכרוב הניצנים), העונות הקרות הן הממלכה הבלתי מעורערת של הכרובית, הקולרבי, הברוקולי, וכמובן, כן, כרוב הניצנים. בזמן שאחרים מנמנמים מתחת לאדמה וממתינים לעונה החמה, הם עולים כפורחים. גם מבחינה היסטורית נחשבים הכרובים ל"ירק חורף" משום שהם משתמרים לאורך זמן, וכך סייעו לצלוח את החורף בימים שלפני המצאת המקרר, ולפני שהתחלנו להטיס פירות וירקות מכל פינה בעולם. ועל כן, מי שמתעקש כמוני לחיות בחלק הזה של העולם, חייב – אני מתנצל מראש על הקרש שתכף יבוא – להתקרב לכרובים.
בשנים האחרונות החלטתי לקחת את התזונה הטבעונית שלי עוד צעד קדימה, ואני משתדל להיות נחמד יותר לא רק לבעלי החיים אלא גם לסביבה, על ידי שילוב של כמה שיותר ירקות עונתיים, רצוי מהאזור, או לפחות מגרמניה, ובכל מקרה לא כאלה שיובאו לכאן מיבשות אחרות.
והפעם: מרק כרובית עם כרוב ניצנים ופטריות. קרמי, חורפי, מנחם מאוד. וכן, כל הירקות שבהם נעשה שימוש במתכון הזה, הם מה שנקרא כאן "רגיונאל", כלומר צמחו באזור שמסביב לברלין, מה שתורם גם כן לטעם הטוב של האוכל.
מכניסים את פרחי הכרובית, הבצל והשום לסיר בנפח שלושה ליטרים, מוסיפים מים עד לכיסוי, מוסיפים אבקת מרק ותבלינים, מרתיחים ומבשלים במשך כ-10 דקות, עד שהכרובית מתרככת. באמצעות בלנדר מוט מרסקים את תוכן הסיר לעיסה כמעט אחידה (אני אוהב להשאיר כמה גושים קטנים של כרובית, שנותנים למרק מרקם קצת יותר מחוספס ו''כפרי'' - לפי טעמכם). מוסיפים את כרובי הניצנים והפטריות, מביאים את המרק לרתיחה קלה, מנמיכים את האש, ומבשלים מקסימום 10 דקות, עד שכרובי הניצנים מתרככים, אבל עדיין נשארים נגיסים. יוצקים למרק את קרם הקוקוס (או השמנת הצמחית) ומבשלים עוד דקה או שתיים על אש קטנה תוך כדי בחישה. המתכון נבנה עם מחשבה על חסכון בכלים (סיר אחד בלבד) ובאנרגיה. אבל, אם רוצים להעצים עוד יותר את הטעם של המרק, אפשר להקפיץ את הבצל, כרובי הניצנים והפטריות במחבת נפרדת עם קצת שמן במשך כמה דקות, עד שהם מקבלים קצת סימני חריכה, ואז להוסיפם למרק. במקרה הזה אפשר לקצר את זמן הבישול (שלב 3) לכ-5 דקות. בעת ההגשה, אפשר לעטר בבזיליקום טרי (ראו תמונה) וכן להוסיף לצלחת חופן קטן של גרעיני דלעת.מרק כרובית, כרוב ניצנים ופטריות
מצרכים:
אופן הכנה:
אני, אגב, מבשל בפנים גם את העלים של הכרובית, מה שנותן למרק צבע ירקרק-סבוני, אולי לא הכי אטרקטיבי למראה, ולעתים נותרים מהם סיבים דקים במרק, אבל ככה אפשר להשתמש בכל הצמח, בלי לייצר עוד אשפה. הערות:
להשאיר תגובה