מה אוכלים טבעונים מתכונים טבעוניים

נחמה בסתיו: מרק דלעת עם כופתאות טופו

ישי רוזנבאום
נכתב על ידי ישי רוזנבאום
סתיו בברלין. פוטוגני, לא בהכרח נעים. (למצולמת יש קשר רופף לתוכן הפוסט)

סתיו בברלין. פוטוגני, לא בהכרח נעים (למצולמת הפוטוגנית יש קשר רופף לתוכן הפוסט)

אני לא אוהב את הסתיו בברלין. כן, אני יודע, הוא רומנטי ונוגה, ומאוד פוטוגני, אבל לפעמים אני חושב, שכל הקלישאות והמליצות והשירים והסיפורים על הסתיו נולדו כדי לכסות על העובדה שמדובר בעונה די מבאסת – אפורה, סגרירית, גשומה מאוד (למעשה יותר גשומה מהחורף), קרה מאוד (לא כמו החורף, אבל מספיק קרה כדי להוציא את החשק לצאת מהבית, גם כשכבר יש איזו הפוגה מקרית בגשם). ובנוסף, הימים הולכים ומתקצרים ויש תחושה שאפלה כבדה הולכת וסוגרת עלינו. באמת שאני לא מבין איך מישהו מוצא בזה משהו רומנטי. עושה רושם שכל תכליתו של הסתיו היא לגרום לנו לייחל כבר לבואו של החורף, שהוא אמנם קפוא, אבל יציב וצפוי יותר.
"ווינטר איז קאמינג"? שיבוא כבר!

על אף סלידתי מהסתיו, יש בו כמה יתרונות קטנים, במיוחד לבשלנים. למשל, הפצעתם המרשימה של נציגי משפחת הדלועיים בשווקים – כל סופרמרקט כאן שמכבד את עצמו, ובעצם גם אלה שלא, יוצא מגדרו כדי לערום בכניסה מבחר דלעות בזנים, צבעים, צורות וגדלים שונים, כדי שגם עוורי צבעים שעמידים לקור ולגשם יידעו שהסתיו הגיע. אני חושב שאף ירק אחר – חוץ אולי מהאספרגוס בתחילת הקיץ – לא זוכה כאן לכאלה יחסי ציבור ולכזאת פרזנטציה, אולי כי גם הדלועים, כמו הסתיו שהביא אותם, מאוד פוטוגניים, ואולי כי ליל כל הקדושים מתקרב. ועל כן לא יכולתי יותר להתעלם, ושלחתי גם אני את ידי בדלעת, ועשיתי מרק.

טראומות ילדות

kuerbis

המלט במהדורה סתווית.

אבל לפני המתכון אני חייב להתוודות: דלעת אף פעם לא היתה במקום גבוה ברשימת הירקות החביבים עלי. סליחה שאני שוב משתף אתכם בטראומות הילדות שלי, אבל עד היום המחשבה על גושי דלעת רכים ונימוחים, ששוחים במרק דליל וגוררים אחריהם שערות-דלעת, עושה אותי קצת חלש. לכן החלטתי: בלי גושים, בלי שערות. את המרק שלי רוצה סמיך וחלק ככל האפשר. אבל מרק כתום "בלי כלום" הוא קצת משעמם, ולכן שידכתי למרק הדלעת שלי גם כופתאות טופו, שהופכות אותו למנה שלמה ומעניינת יותר, וגם מהדהדות הומאז' קטן למוצאה של הדלעת שבה השתמשתי, מזן הוקאידו, המכונה גם "דלעת יפנית".

את כופתאות הטופו, אגב, אפשר להכין עם כל מרק, וגם עם תבשילי קדירה שונים. אל תגבילו את עצמכם למרקי דלעת-יפנית, בסדר?

מרק דלעת עם כופתאות טופו
(מתכון לכ-8 מנות)

מצרכים למרק

  • datei_000

    יוצאים מגדרם. דלעות מחייכות בסופרמרקט

    1 דלעת קטנה (ראו בתמונות לקבלת קנה מידה. אבל אין צורך במידה מדויקת – היא יכולה גם להיות גדולה יותר, אחרי הכול, זה מרק דלעת), נקייה מגרעינים וסיבים וקצוצה לקוביות.
    אני השתמשתי בדלעת מזן "הוקאידו", המכונה גם "Red Kuri" או "דלעת יפנית", שמאוד פופולרית פה, אבל גם זנים אחרים טובים לעניין.

  • 1 גזר חתוך לפרוסות
  • 1 שורש פטרוזיליה גדול (או שניים קטנים) חתוך לפרוסות
  • 1 בצל, קצוץ
  • 2-3 שיני שום (אין צורך לקצוץ או לכתוש – בסוף המרק נטחן ממילא לעיסה חלקה)
  • לתיבול: מלח ופלפל שחור לפי הטעם, חצי כפית קינמון, חצי כפית אבקת קארי, חצי כפית ג'ינג'ר מגורר
  • חופן גרעיני דלעת קלופים (בעיקר לקישוט. לא חובה)

מצרכים לכופתאות הטופו
(14-16 כופתאות, תלוי בגודל)

  • img_2853

    המצרכים מדגמנים, רגע לפני. דפק נפקדות: הבצל.

    200 גרם טופו מהסוג החביב עליכם

  • 1/2 כוס שיבולת שועל או סולת
  • 1 כף קמח חיטה (לבן או מלא)
  • 1 כפית קמח תפ"א
  • 1-2 שיני שום
  • 1 כף שבבי קוקוס (לא חובה, אבל מוסיף ארומה נהדרת לכופתאות והטעם משתלב מצוין עם הדלעת)
  • 1 כפית שמן
  • כ-1/2 כוס מים
  • 1/2 כפית מלח

הכנה

מתחילים עם המרק:

  • חריכה זה טעם. הירקות נצרבים בסיר

    חריכה זה טעם. הירקות נצרבים בסיר

    מחממים שמן בסיר ומכניסים פנימה את הדלעת, הגזר, שורש הפטרוזיליה והבצל.

  • צולים את הירקות מספר דקות עד שהם משחימים קצת בקצוות (לא לחשוש לחרוך אותם קצת, אבל רק קצת. החריכה הקלה הזאת פירושה יותר טעם במרק)
  • מוסיפים את השום והתבלינים
  • מרתיחים מים ומוזגים אותם לסיר. אל תמלאו את הסיר יותר מדי, זכרו שבהמשך עוד אמורות להיכנס פנימה גם הכופתאות.
  • מבשלים על אש קטנה ובוחשים מדי פעם, עד שהירקות רכים לגמרי (בודקים עם מזלג. שורש הפטרוזיליה הוא האחרון להתרכך, אז כשהוא רך, זה מספיק)
img_2873

הכופתאות ממתינות להיכנס לאמבטיה החמה

בזמן שהירקות מתבשלים, מכינים את הכופתאות:

  • מכניסים את כל מצרכי הכופתאות חוץ מהמים לבלנדר/מעבד מזון וטוחנים עד שמתקבלת מאסה אחידה יחסית.
  • מוסיפים קצת מים וממשיכים לערבל.
  • בודקים את המרקם של העיסה, ולפי הצורך מוסיפים עוד קצת מים וממשיכים לערבל. המטרה היא להגיע לעיסה אחידה, בצקית/משחתית מוצקה יחסית – כזאת שאפשר ליצור ממנה כדורים – אבל גם לא יבשה מדי (אחרת הכופתאות עלולות לצאת קשות)
  • מניחים את העיסה בצד או במקרר, ומכינים כוס תה בזמן שממתינים לירקות שיתרככו במרק.
    אפשר לנצל את ההפסקה כדי  לעשות לי "לייק" בדף הפייסבוק של הבלוג >>
כשהן צפות, הן מוכנות.

כשהן צפות, הן מוכנות.

חוזרים למרק:

  • בשלב הזה יתכן ותגלו שחלק מהמים התאדו ופרחו להם. הוסיפו קצת מים ותקנו תיבול בהתאם.
  • מוודאים שהירקות רכים לגמרי, ועם בלנדר מוט טוחנים את המרק לעיסה חלקה לגמרי (אם אין בלנדר מוט, אפשר למזוג את המרק לבלנדר או למעבד מזון, לטחון עד חורמה ולהחזיר לסיר)
  • ממשיכים לבשל את המרק על אש קטנה ובינתיים חוזרים לכופתאות:
  • יוצרים מהבלילה כדורים קטנים ומהודקים (הכמות אמורה להספיק ל-14-16 כדורים) ומכניסים אותם למרק הרותח.
  • מבשלים את הכדורים במרק עד שהם צפים למעלה – זה סימן שהם מוכנים, אבל אפשר גם בשלב הזה להמשיך לבשל את המרק על אש קטנה כדי לצמצם ולהסמיך אותו יותר (אם הוא לא מספיק סמיך לטעמכם).
  • יוצקים את המרק לקעריות עם 2-3 כופתאות לכל מנה, ומעטרים מלמעלה בחופן גרעיני דלעת. כן כן, גרעיני דלעת בחלב אמם. מטורפים הטבעונים האלה.

את המרק אכלתי עם פיתות-מחבת מקמח מלא, לפי המתכון הפשוט להפליא של חברתי האהובה שחר שילוח >>

כמו מרקים רבים, גם זה טעים יותר ביום המחרת. אפשר ורצוי אפוא להכינו יום מראש, או להכין כמות גדולה לכמה ימים (אצלי הוא חוסל סופית ביום השני).

 

אודות הכותב

ישי רוזנבאום

ישי רוזנבאום

טבעוני, אוהב חתולים (אבל גם חיות אחרות) ואופטימיסט נצחי. למרות שבני האדם מתעקשים להוכיח אחרת, עדיין מאמין במין האנושי וביכולתו להפוך את העולם למקום טוב יותר. במקור קיבוצניק, בהמשך תל אביבי, כיום בברלין. אוהב לבשל, לכתוב, לקרוא, לצלם, לצפות בכדורגל, לדבר ולהקשיב. אבל לא הכול בעת ובעונה אחת, כמובן. מנהל תכנים ובונה אתרים באינטרנט. מתעקש שיכנו אותו "סוס"

2 תגובות

להשאיר תגובה