כללי מה אוכלים טבעונים מתכונים טבעוניים תרבות קולינרית

החומוס לא מאמין שזה קורה לו: ממרח דלעת וחומוס

ישי רוזנבאום
נכתב על ידי ישי רוזנבאום

בתגובה שקיבלתי למתכון מרק הדלעת מהפוסט הקודם, התלוננה המגיבה שהמתכונים הסתוויים המהבילים שלי לא ממש מתאימים ל"סתיו" הישראלי ה"חמים". מה יש לומר, צודקת. אני מקטר ומלהג פה – בעברית! – על הסתיו הגשום והקר, כאשר רוב דוברי העברית בעולם עדיין מתרוצצים בייאוש ממזגן למזגן.

אני מקבל בהכנעה את הביקורת, אבל עדיין לא מוותר לכם על הדלעת (כן, הבנתי שבינתיים הגשמים והרוחות הגיעו לארץ הקודש, אבל המתכון שמופיע פה למטה מתאים לכל עונות השנה). במגזין הטבעוני-אקולוגי הגרמני "אוטופיה" נתקלתי השבוע במתכון שאמור לזעזע כל ישראלי: ממרח חומוס ודלעת. רגע רגע, לא לברוח מפה בצעקות, אני רוצה לספר לכם משהו על חומוס בגרמניה.

מאז שעברתי לברלין לפני שלוש ומשהו שנים, לא יכולתי שלא לשים לב לעלייה מתמדת בזמינותם של ממרחי וסלטי חומוס בסופרמרקטים (כולל מותגים ישראליים), וכן של קופסאות שימורים וצנצנות של גרגרי חומוס מבושלים (גרגרים יבשים אפשר עדיין למצוא כמעט רק בסופרמרקטים מזרח-תיכוניים ובחנויות האורגניות). גם מבחר החומוסיות כאן מתרחב משנה לשנה (גם בזכות הישראלים), וגם אם עדיין לא מצאתי אחת שהפילה אותי מהכיסא מרוב התרגשות, זה עדיף על כלום.

מעשים מגונים עם חומוס. חומוסדלעת.

מעשים מגונים עם חומוס. חומוסדלעת.

כל זה טוב ויפה ומשובב נפש, עד שמגלים על מדפי הסופרמרקט את ממרחי החומוס היצירתיים והצבעוניים: חומוס צהבהב עם קארי; חומוס ירקרק עם מנטה (!) (איי שיט יו נוט. הנה, תראו בעצמכם); חומוס אדמדם עם פפריקה או עם עגבניות מיובשות או אולי שניהם ביחד; ממרח חומוס וג'ינג'ר (אבל באמת ג'ינג'ר!); ואבי-אבות הטומאה: חומוס-גוואקמולי (כן, חומוס עם אבוקדו), שאני עדיין לא בטוח אם באמת ראיתי אותו בסופרמרקט, או שמא חלמתי חלום בלהות.

אני מודה שאת רובם עדיין לא טעמתי (זה עם הקארי חביב, ההוא עם הג'ינג'ר לא משהו), וגם אין לי כוונה לעשות זאת, כי כשיש לי חשק לממרחים, אני בדרך כלל מכין אותם בעצמי. חוץ מזה, יש פה בעיה נוספת: גרמנים לא יודעים מה זה טחינה. שהרי מהי האסוציאציה הראשונה שלכם לחומוס? טחינה, נכון? אז לא. הממרחים שהוזכרו כאן לא מכילים טחינה, והרי ידוע לכל שממרח חומוס, תפקידו העיקרי הוא להסליק בתוכו כמויות בלתי חוקיות של טחינה, לא?

טחינה היא עדיין, לפחות על פי התרשמותי הסובייקטיבית, בחזקת נעלם עבור הגרמנים (וגם אירופאים אחרים שמתגוררים כאן). אחת מהנאותיי הגדולות כאן היא לשמש שגריר טחינה בינלאומי לעת מצוא, ולהכיר את קיסרית המטבח שלי לאנשים שטרם זכו לטעום מהפלא השומשומי השמיימי. אני משתדל להגיש אותה לכל מי שמתארח אצלי, או שמזמין אותי להתארח אצלו ומבקש שאתרום משהו לארוחה. המבט המתפשט על פניהם של אנשים שטועמים טחינה לראשונה בחייהם הוא עונג שרק אכילת טחינה מתעלה עליו, והתגובה הראשונה היא בדרך כלל בסגנון: "מה זה הדבר הנפלא הזה, ואיך לא ידעתי על קיומו עד היום?!".

כמויות בלתי חוקיות של טחינה

כמויות בלתי חוקיות של טחינה

אבל היינו בחומוס, איך הגענו לטחינה? אה כן. ובכן, ברשותכם, עוד אנקדוטה: התארחתי פעם אצל חברים לארוחה טבעונית, שבה כל אחד מביא משהו. אני התנדבתי להביא – נו, תנחשו – חומוס. סליחה על ההתפארות, אבל המשתתפים התעלפו מעונג והודיעו שחומוס כזה עדיין לא טעמו. אחת מהן שאלה איך אני מצליח להגיע לטעם הזה, שהזכיר לה את הביקור שלה בישראל, ואמרה שבבית היא לא הצליחה מעולם לשחזר את הטעם הזה, או אפילו משהו שמתקרב אליו. התחלתי לתחקר אותה לגבי שלבי ההכנה, ואז שאלתי אותה באיזו טחינה היא משתמשת, וכמה ממנה היא מוסיפה לחומוס, והיא תקעה בי מבט מלא בסימני שאלה ותהתה: "מה זה טחינה?". אחרי שהעירו אותי מעלפוני, גייסתי את מעט הגרמנית שידעתי אז ועניתי: "מחית שומשום". היא לא הבינה על מה אני מדבר. "נו, זה כמו חמאת בוטנים, אבל משומשום ולא מבוטנים!". היא המשיכה לבהות בי כאילו נפלתי מהחלל.
אנחנו לא חברים יותר.

ועכשיו במעבר חד לדלעת. תהיו איתי רגע. אני יודע שחומוס יקר ללבכם – גם ללבי – ואני יודע שלא מערבבים שמחה בשמחה, ובכל זאת – ממרח חומוס ודלעת. בסופו של דבר, חומוס ידוע כמאכל שמקרב לבבות ומאחד אנשים, אז למה שלא יאחד דברים נוספים? והשילוב הזה הסתבר כמוצלח – המתיקות העדינה של הדלעת מחמיאה מאוד לחומוס, ואיכשהו שניהם מצליחים להסתדר ביחד בלי לריב.

לקחתי אפוא את המתכון של "אוטופיה" ועשיתי לו התאמה מתבקשת לחיך המזרח-תיכוני, או במילים אחרות: הוספתי טחינה וחיזקתי אותו באגף השום (שלא חביב כל כך על הגרמנים).

ממרח חומוס ודלעת

מצרכים

  • img_2969

    מסתדרים ביחד בלי לריב. חומוס ודלעת

    כ-250 גרם דלעת (בערך רבע של דלעת יפנית בגודל ממוצע, אבל אפשר גם מזנים אחרים)

  • כ-250 גרם גרגרי חומוס מקופסה, או אם בא לכם להשקיע בבישול הגרגרים, אז תבשלו.
  • 3 כפות טחינה גולמית
  • 2 שיני שום
  • 2-3 כפות שמן זית
  • מלח, פלפל שחור לפי הטעם

הכנה

  • חותכים את הדלעת לקוביות גדולות ומבשלים במים עד שהן רכות מאוד וניתן לחתוך אותן עם מזלג.
  • מכניסים את הדלעת ואת כל שאר המרכיבים למעבד מזון או בלנדר, וטוחנים לעיסה חלקה.
  • מתקנים תיבול לפי הצורך

אני המשכתי עם המעשה המגונה בחומוס, סידרתי את הממרח בצלחת, כמו מנת חומוס, וניגבתי.
את היתרה אחסנתי בצנצנת ולמקר.

 

אודות הכותב

ישי רוזנבאום

ישי רוזנבאום

טבעוני, אוהב חתולים (אבל גם חיות אחרות) ואופטימיסט נצחי. למרות שבני האדם מתעקשים להוכיח אחרת, עדיין מאמין במין האנושי וביכולתו להפוך את העולם למקום טוב יותר. במקור קיבוצניק, בהמשך תל אביבי, כיום בברלין. אוהב לבשל, לכתוב, לקרוא, לצלם, לצפות בכדורגל, לדבר ולהקשיב. אבל לא הכול בעת ובעונה אחת, כמובן. מנהל תכנים ובונה אתרים באינטרנט. מתעקש שיכנו אותו "סוס"

תגובה אחת

להשאיר תגובה