מיונז טבעוני

מיונז טבעוני מ"מי הקודש"

היסטריית "מרנג מי החומוס" אשר שטפה בשבועות האחרונים את הפורומים והבלוגים הטבעוניים ברשת, מצאה אותי מגרד בפדחתי בתדהמה ובמבוכה. לא משום שעצם הרעיון של קצף ממי חומוס הוא מדהים (והוא באמת מדהים), אלא כי ניסיתי לדלות ממעמקי זכרוני המדולדל מתי, בעצם, ממש התחשק לי מרנג, ולא הצלחתי להיזכר.

כי עם יד על הלב, חבריי הטבעונים: עם כל ההתרגשות הגדולה מהתגלית המפתיעה, מתי בכלל הכנתם מרנג לאחרונה? כלומר, לפני שהפכתם לטבעונים. וכמה מרנג כבר אכלתם בחייכם? וכמה בכלל אפשר לאכול מהדבר המתוק-מתוק הזה, שאחרי הנשיקה השלישית גורם לך להצטער שבכלל התחלת? אני מאוד אוהב מרנג, ובתור ילד הייתי מחסל בדקות שקיות שלמות של נשיקות, אבל אני חייב לומר שזה אחד הדברים האחרונים שהתגעגעתי אליהם, אם בכלל התגעגעתי. וחוץ מזה, אין לי בבית ציוד מתאים להקצפה, אז אפילו סתם לקפוץ על עגלת הטרנד לא יכולתי. וכך, גם בעיצומו של שטפון מרנג-החומוס, המשכתי לשפוך לכיור בלי יותר מדי היסוסים את המים מקופסאות השימורים שלי.

משמאל: שעועית (לא מעניין). מימין: מים! אבל אילו מים…

אבל אז חשבתי לעצמי, שאם אפשר לעשות ממש קצפת ממי חומוס, אז בטח יש לזה עוד שימושים ויישומים. ואכן, בימים האחרונים התחילו להופיע בפורומים רעיונות נוספים: לשלב את הנוזל הזה בתוך הבלילה של הקניידלך לפסח, בקציצות, בפשטידות, בעוגות, בעוגיות…

וכך צץ לו הרעיון הבא: מיונז!

בניגוד למרנג, מיונז הוא מצרך שאני מוצא את עצמי עורג אליו לפעמים. במיוחד עם צ'יפס חם ופריך, או בסלט, או סתם כך כממרח בסנדביץ'. עד היום הכנתי מיונז משמנת סויה או מטופו, אבל מי החומוס מציעים אופציה זולה, וגם זמינה ונוחה יותר, שפשוט מכינים "על הדרך" ("אופס, פתחתי קופסת שימורים, אז נעשה גם מיונז"). וכמו הרבה תגליות קולינריות אחרות שהטבעונות הביאה למטבחי, גם פה מצאתי את עצמי תוהה: למה לעזאזל לא גיליתי את זה קודם?

מערבלים היטב

וכך בעודי חוכך ותוהה איך אפשר לנצל את המים הקדושים כדי לייצר מיונז, פוסט שפורסם בקבוצת "מתכונים טבעוניים" בפייסבוק נתן לי את הבעיטה במקום הנכון לגשת לעבודה, וכן קישור למתכון, שעליו עשיתי את ההתאמות שלי.

אגב, אלה לא חייבים להיות מי חומוס. גם מים מקופסת שימורים של שעועית או אפונה יעשו את העבודה היטב.
אז מה היה לנו שם?

הערה חשובה לפני שמתחילים: מים מקופסת שימורי קטניות הם למרבה הצער עניין שקשה לדייק איתו. הצלחת המתכון תלויה בריכוז החלבון במים, וזה דבר שיכול להשתנות באופן דרמטי בין יצרנים ומותגים שונים, ואפילו בין פחיות שימורים של אותו יצרן. יש לשים לב שהמים סמיכים ולא מימיים מדי. זה בעיקר עניין של ניסוי וטעייה עד שלומדים לזהות את הסמיכות הדרושה. ככלל, מנסיוני, מי שעועית עדיפים עם מים של קטניות אחרות. אבל אם אתם רוצים ללכת על בטוח – עדיף להשתמש בשמנת צמחית במקום המים (ראו בהמשך).

מספר מנות: כ-200 מ''ל מיונז מוכן
זמן הכנה: 10 דקות

מצרכים:

3-4 כפות מים מקופסת שימורי שעועית/חומוס/אפונה או מי בישול של חומוס/שעועית או 1/2 מיכל שמנת צמחית (סויה או אורז או שיבולת שועל)
1/2 כפית מלח
1 כפית חרדל (חלק, ללא גרגרים)
1/2 כפית חומץ או מיץ לימון (ממש לא הכרחי. מוסיף חמצמצות מעניינת למיונז, אבל אולי לא יערב לחכם של אחרים)
כ-1 כוס (200 מ''ל) שמן בעל טעם נייטרלי (שמן חמניות או סויה, לא שמן זית)

אופן הכנה:

מכניסים את כל המרכיבים - חוץ מהשמן - לבלנדר או למיכל שבו אפשר לערבל אותם עם בלנדר מוט. מערבלים היטב.
מוסיפים בהדרגה, בזילוף דקיק, את השמן, תוך כדי ערבול.
התערובת המתקבלת עשויה להיות נוזלית למדי (כאמור, זה תלוי ברמת ריכוז החלבון במי השימורים). אפשר כבר בשלב הזה להשתמש בה כרוטב לסלט, אבל אחרי יום במקרר היא מסמיכה ומקבלת מרקם שקרוב יותר למשחת המיונז המוכרת.