מוצרים טבעוניים? אין חיה כזאת

אחת ההנחות השגויות שאני נתקל בהן לעתים קרובות, היא שמזון טבעוני הוא גם יקר יותר, ושתזונה טבעונית מתאימה רק למי שיכול להרשות לעצמו לקנות "מוצרים טבעוניים". אנשים רבים שמתעניינים בי ובאורח חיי, תוהים כיצד אני מצליח לממן אותו, ואילו ויתורים חומריים איומים אני עושה כדי להרשות לעצמי את התענוג היקר הזה. אולי הם חושבים, שטבעונים קונים רק מזון מיוחד, שנמצא אך ורק בחנויות טבע או באגפים מיוחדים בסופרמרקט, או גדל על המאדים.
למשל, כפי שטורחים לפעמים אנשים להאיר את עיניי, חלב סויה יקר יותר מחלב "רגיל", יוגורט או גבינה צמחיים יקרים יותר ממקביליהם החלביים וכו', שלא לדבר על כל מיני קינואות ונבטי חיטה ואצות למיניהן ושאר דברים מוזרים. מישהו הציג לי פעם תזה אחרת, מעניינת יותר (לא באמת): מרבית הטבעונים בעולם המערבי מדורגים גבוה מבחינה סוציו-אקונומית, ועל כן יכולים להרשות לעצמם, מבחינה כלכלית, להיות טבעונים.

אז בואו נעשה סדר. אני עושה את הקניות שלי בסופרמרקט כאחד האדם, באותם מרכולים שבהם כולם קונים. ואגש ישר לשורה התחתונה: ומאז שעברתי לתזונה טבעונית, ההוצאות שלי על מזון ירדו באופן דרמטי. הסיבה לכך היא פשוטה: אני קונה מזון, לא מוצרי מזון. המזון שאני קונה גדל על האדמה, לא מעובד לעייפה במפעל. וזו התשובה שלי לטענה הראשונה: אין דבר כזה ״מוצרים טבעוניים״. למעשה, לדעתי, המושג הזה הוא אוקסימורון – דבר והיפוכו. המזון הטבעוני היסודי, בהגדרתו, הוא פשוט מזון. לא מוצר. ואמנם לא חסרים מוצרים מתועשים שמיוצרים מחומרים צמחיים בלבד (כולל גבינה צמחית, שאכן יקרה יותר מגבינה חלבית, אבל גם לא פחות טעימה, אם יורשה לי), אבל באמת שלא חייבים לקנות אותם, או שאפשר לצמצם את צריכתם למינימום. וכן, כשההוצאות על מזון יורדות, אפשר להרשות לעצמך גם כל מיני דברים "אקזוטיים", אם אתה ממש חייב.

המזון הטבעוני ה"אמיתי", הלא-מתועש, כולל בעיקר את המצרכים הכי יסודיים וזולים בסופרמרקט: ירקות ופירות, אלא מה, דגנים, קטניות, אגוזים ועוד. ובאגף המתועש, אם מתעקשים: פסטה לסוגיה, לחם, קרקרים ושאר מאפים, דייסות ועיסות (נו, קוסקוס, פולנטה, קוואקר, כאלה), ממרחים ורטבים שונים, וגם לא מעט חטיפים למיניהם (במבה זה טבעוני!) ומשקאות, כמובן. זה אולי נשמע מעט, אבל מדובר על משפחות עצומות ועשירות של מזון, שמעניקות אפשרויות קולינריות כמעט בלתי מוגבלות. צריך רק להרחיב קצת את האופקים. בעוונותיי התעלמתי במשך שנים מחטיבות שלמות של מזון, כי הפוקוס שלי הלך על אגפי הבשר-חלב-ביצים בסופר. מאז שאני טבעוני, גיליתי עולם חדש לחלוטין של טעמים ואפשרויות.

מזון טבעוני אמיתי הוא מזון יסודי ובסיסי. כמו דאל, למשל. (צילום: שחר שילוח)

אבל אני סוטה.
הלאה. הטענה השנייה, ה"מעמדית", מופרכת אף יותר. אני חושב שהיא מחביאה טענה אחרת, שלא קשורה רק למחירם של המצרכים, אלא לדימוי של טבעונות כעניין ששמור רק לאנשים חסרי דאגות כלכליות, שיש להם את ה"פריבילגיה" לוותר על "מצרכי יסוד" כגון בשר, ביצים וחלב. אני מסתכל על חבריי הטבעונים, בעולם האמיתי וגם בפייסבוק. מדובר על אנשים רגילים מהשורה, כמוני וכמוכם. מעמד סוציו-אקונומי בינוני, אפילו בינוני-נמוך. אנשים שמרוויחים שכר ממוצע ואף פחות ממנו. וגם אני ביניהם. הנה חשיפה: ההכנסה החודשית שלי עומדת על כ-750 אירו – פחות משכר המינימום בישראל. וזה מספיק גם לי וגם לחתול שלי פרדי (שלמרבה הצער אינו טבעוני). ולא, זה לא קשור לעובדה שברלין זולה יותר מישראל – אני ממוקם באחד העשירונים התחתונים בגרמניה, ובכל זאת מצליח "להרשות לעצמי" אורח חיים טבעוני.

חוץ מזה, הכול עניין של יחסי ציבור. בשר, חלב וביצים נחשבים למצרכי יסוד, משום שלמישהו יש עניין שהם ייחשבו כפריטי חובה בעגלת הקניות שלכם, עד כדי כך שלא תוכלו לחשוב אפילו על להיכנס למרכול בלי לקנות אותם. אבל לא רק היצרנים ותאגידי המזון אשמים בכך – גם תזונאים ורופאים חשבו במשך שנים שמדובר במצרכים יסודיים, שאי אפשר בלעדיהם, שהם הבסיס לכל ארוחה מזינה. מיליוני טבעונים מוכיחים שאפשר בלעדיהם, ואף רצוי. בניגוד אולי לדימוי המקובל שלהם, בשר, חלב וביצים אינם מצרכי יסוד "טבעיים" – אלה מוצרים מתועשים, שמיוצרים ומעובדים במפעל. אז אולי קוראים למפעל הזה "מחלבה" או "לול" או "משחטה", ומקשטים אותם בכל מיני דימויים רומנטיים וכפריים, אבל שלא תטעו – זה מפעל תעשייתי ואלה הם מוצריו.

והשאלה שלי היא: איך אתם יכולים להרשות לעצמכם לקנות אותם? ולא רק מבחינה כספית.