אוכלים בדרכים ביקורת מוצרים טבעוניים בריאות ג'אנק פוד המדריך לטבעוני בברלין מה אוכלים טבעונים

המדריך לטבעוני בברלין: בנזיד עדשים מקופסה

ישי רוזנבאום
נכתב על ידי ישי רוזנבאום

אני שמח להשיק תת-מדור חדש ב"מדריך לטבעוני בברלין" – ביקורת מוצרים. אני לא חסיד גדול של מוצרים תעשייתיים מוכנים, ומשתדל להימנע מהם – גם משיקולי טעם ובריאות, גם משיקולי מחיר, וגם משיקולים אקולוגיים (אריזות, ייצור תעשייתי וכדומה), אבל אני מודע לכך שמדובר בפתרון נוח למי שאין לו זמן, לא אוהב או לא יודע או לא רוצה לדעת לבשל, או נמצא בדרכים וכו'. ועל כן אני מקריב את גופי, כבודי וארנקי, כדי לבדוק מה יש בשוק עבור העצלנים, המטיילים והקצרים בזמן – מה טעים, מה סביר, מה מחפיר.

אז בלי עוד הקדמות מיותרות, נתחיל עם המוצר הראשון (ניסיתי להתחיל עם השלישי, אבל לא הצלחתי).

תבשיל עדשים מוכן של Bio Company

  • סוגיה פילוסופית. 100 אחוז טבעוני

    מה זה: "נזיד עדשים" (Linseneintopf) של מותג הבית של רשת Bio Company, בקופסת שימורים

  • כמה זה: 400 גרם
  • מה יש בזה: מים, עדשים (22%), בצל (7%), תפוח אדמה (5%), גזר (4%), סלרי, כרישה, רסק עגבניות, עמילן תירס, ציר ירקות (מכיל: מלח ים, בצל, גזר, כרישה, שורש פטרוזיליה, פטרוזיליה, כורכום, שום, אגוז מוסקט, לאושטיאן [צמח תבלין], פלפל), שמן חמניות, חומץ יין אדום, מלח ים, רכז מיץ גזר, קמח גואר גאם [חומר להסמכה], סוכר קנים, שום, דקסטרוז.
  • כמה זה עולה: 1.79 אירו
  • ראוי לציון: כיתוב ענק "100% טבעוני" על חזית האריזה (ולא ניכנס עכשיו לדיון הפילוסופי האם יש דבר כזה 99% טבעוני).
  • איפה קונים את זה: בסופרמרקטים של רשת Bio Company

איך זה

כשקניתי את המוצר בסופרמרקט, הרגשתי קצת אשמה ומבוכה, גם כי זה, נו, תבשיל מוכן בקופסת שימורים, וגם כי נזיד או מרק עדשים זה אחד הדברים שהכי קל להכין בבית (ואני אכן מכין אותו לעתים קרובות), והעלות של המרכיבים זעומה. בניגוד לחומוס או שעועית שצריך שעות כדי לבשל אותם, עדשים מתבשלות מהר ולא מהוות טרחה גדולה מדי. אבל רגע, אני פה כדי לבקר, לא כדי לקטר (בעצם גם, אבל לא משנה).
על פניו, רשימת המרכיבים נראית מבטיחה למדי, ולא מכילה כמעט רכיבים "מוזרים". אם הייתי מכין בבית "נזיד עדשים" כנראה שהייתי משתמש בערך באותם מרכיבים. מה שקצת חששתי מפניו עוד לפני הפתיחה, זו כמות המלח במוצר, שהיא בדרך כלל בלתי נמנעת במוצרים מהסוג הזה.

טעימה ראשונה

מניסיוני הקודם עם מוצרים דומים, ציפיתי למשהו מוצק ודחוס יחסית, אבל לאחר הפתיחה התגלה נזיד נוזלי למדי, ובעצם מרק עדשים סמיך, ולזכותו ייאמר – בהחלט עתיר עדשים. את הכף הראשונה טעמתי ישירות מתוך הקופסה, וכמו שחששתי, המלח אכן דומיננטי. עם זאת, כבר טעמתי מוצרים משומרים שהיו מלוחים יותר עד כדי מיסוך כל טעם אחר, וזה לא המקרה. אחרי שמתגברים על המליחות הקלה, מתגלה מוצר די טעים, שבהחלט מזכיר מרק ביתי, שלמי שהכין אותו נשפך קצת יותר מדי מלח. בסטנדרטים של מוצרים שנמכרים בקופסאות שימורים, זו דווקא מחמאה.

טעימה שנייה

לאחר חימום (במיקרוגל. כי אם כבר תעשייתי ומהיר, אז עד הסוף), הטעמים קצת מתרככים ומתעגלים (אני מתנצל על השימוש בפעלים האלה), ומדובר במנה לא רעה, שיכולה להוות פתרון טוב לארוחת צהרים במשרד (נחשו איפה אכלתי אותה). עם זאת, בתור אדם גדול למדי ורעב, הכמות (400 גרם) היא קצת מתחת למשביעה מבחינתי, ולא מהווה ארוחה מלאה, ולכן ערבבתי את הנזיד עם אורז (שבישלתי במטבחון בעבודה), וקיבלתי ארוחת צהרים, שגם נהניתי ממנה וגם הצליחה להחזיק אותי שבע עד סוף יום העבודה ובעצם עד הארוחה הבאה.

בשורה התחתונה

מוצר פשוט ואכיל, אפילו די טעים. לא גורמה, לא מתוחכם, לא הברקה גדולה, אבל בהתחשב בעובדה שזה מרק בקופסת שימורים – סוג האריזה אולי הכי נחות שיש – הוא לא רע בכלל. גם המחיר (1.79 אירו – הזול משמעותית מכל המותגים האחרים בקטגוריה הזאת בביו-קומפני, ובאופן מפתיע יש די הרבה מותגים בקטגוריה) אטרקטיבי למדי, במיוחד אם מתחשבים בעובדה שמדובר במוצר מזין שאנשים צנומים ממני יכולים גם לשבוע ממנו.
מומלץ לחמם לפני שאוכלים, אבל בצוק העתים או בהיעדר אמצעי חימום או זמן, ניתן בהחלט לאכילה גם ישירות מהקופסה (וגם יעניק לכם סקס-אפיל של מילואימניק אחרי שבוע בשטח).

למי ומה זה מתאים

ארוחת צהרים במשרד (למי שיש בעבודה מטבחון שאפשר לחמם בו אוכל – במיקרוגל או על הכיריים); קמפינג; תיירים שיש להם רק מיקרוגל בחדר במלון; אנשים שאוגרים מזון לקראת האפוקליפסה; מילואימניקים.

בצוותא עם אורז זה הצליח להשביע אותי. נזיד עדשים.

אודות הכותב

ישי רוזנבאום

ישי רוזנבאום

טבעוני, אוהב חתולים (אבל גם חיות אחרות) ואופטימיסט נצחי. למרות שבני האדם מתעקשים להוכיח אחרת, עדיין מאמין במין האנושי וביכולתו להפוך את העולם למקום טוב יותר. במקור קיבוצניק, בהמשך תל אביבי, כיום בברלין. אוהב לבשל, לכתוב, לקרוא, לצלם, לצפות בכדורגל, לדבר ולהקשיב. אבל לא הכול בעת ובעונה אחת, כמובן. מנהל תכנים ובונה אתרים באינטרנט. מתעקש שיכנו אותו "סוס"

להשאיר תגובה