הכרוכיות של אמא

לא מתווכחים עם טי-שירטים

לפני זמן מה נקלעתי לדיון סוער בפייסבוק סביב סוגייה מאוד חשובה: כיצד מכנים בעברית "בלינצ'עס". אני סיפרתי שאצלנו קראו להן "כרוכיות", אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי בעמדת מיעוט, שלא לומר עמדת יחיד: מכל עבר הסתערו עלי נשים זועמות בטענה ש"כרוכית" זה בכלל שטרודל, ובלינצ'עס הן "חביתיות". זה הצית ויכוח נוסף, כי אני טענתי ש"חביתיות" זה בכלל פנקייקס, ומישהי אחרת אמרה שבלינצ'עס זה בעצם סוג של פנקייק, ופה נטשתי את הדיון כי פתאום נזכרתי שיש לי חיים ושרק הצצתי רגע בטלפון כדי לחפש מתכון לבלינצ'עס. כלומר לכרוכיות.

דוד גוגל הכול-יכול אישר שהבנות צודקות, וכרוכית זה אכן השם המקובל לשטרודל (וגם לזה: @), אבל אתם יודעים מה? גוגל יכול ללכת לחפש (גוגל, לחפש, הבנתם?): אמי עליה השלום קראה להן "כרוכיות", ואם יש שני דברים שאני לא מתווכח איתם אלה טי-שירטים (ראו תמונה) ואמהות מתות.

אפשר להקליק כאן ולדלג ישירות למתכון >>

בילדותי, ארוחת הערב הדי-קבועה אצלנו היתה השילוש ה(לא)-קדוש חביתה-סלט-קוטג', אבל מדי פעם אמא שלי – שממנה ירשתי את עצלנותי המבורכת – היתה משקיעה בנו קצת ומכינה משהו מורכב יותר. אחת הארוחות החביבות עלי היתה "ארוחת הכרוכיות". לאמא שלי היה איזה מתכון לכרוכיות מתקופת הפלמ"ח, והיא היתה מכינה ערימה ענקית של דפים דקיקים, כמעט שקופים, וכן שני מילויים (תמיד אותם שניים): פטריות ובצל, ופירה. היא כמובן לא טרחה למלא ולגלגל, כי למה לעבוד קשה מדי, אלא פשוט היתה מניחה הכול על השולחן, וכל אחד היה מושך לעצמו דף, מעמיס מילוי (או הכי טוב: תערובת של שניהם), כורך ואוכל. תודו שעצלנים הם אנשים מאוד יצירתיים כשזה נוגע לחסכון בעבודה. למי שיש ילדים – מומלץ לאמץ את הרעיון הזה: לדעתי הכיף הגדול בארוחה הזאת, שגם חיבב אותה עלי, הוא הצורך לשחק עם האוכל שלך ולהרכיב את המנה בעצמך.

השלב הבא בעצלנות היצירתית של אמא שלי, היה ללמד את בן ה-10 שלה איך מוזגים את הבלילה למחבת, מפזרים שווה ומנקזים את העודפים, מתי ואיך הופכים, ואיך מעבירים את הכרוכית המוכנה לערימה. כל זאת בזמן שהיא יושבת בצד, שותה קפה ומעשנת סיגריה. אין, גאונה.

המתכון של אמי לא היה טבעוני, כמובן. בלילת הכרוכיות הכילה ביצים, אבל אני בטוח לגמרי שהיא היתה מאשרת את הגירסה הבאה, שאינה מכילה ביצים ומבוססת על קמח ומים בלבד. התוצאה היא אמנם כרוכיות עבות יותר מאלה שהיא נהגה להכין, אבל היי, מה רע בקצת עובי? יש יותר מה לתפוס ולנגוס.

כרוכיות טבעוניות

המצרכים לכרוכיות

(הכמות הסופית תלויה בגודל המחבת שלכם. במחבת גדולה תספיק הכמות הזאת ל-7-9 יחידות)

2 כוסות קמח לבן (אפשר להמיר חצי מהכמות בקמח מלא)
1 כפית אבקת אפייה (לא הכרחי)
1 כפית מלח
2 וחצי כוסות מים
1 כף שמן

המצרכים למילוי פטריות

סלסלת פטריות שמפיניון קצוצות (או כל פטריה אחרת לפי בחירתכם. וזה לא המקום לבדיחות דוחות) – או יותר, כי אין דבר כזה יותר מדי פטריות
1 בצל קצוץ
1-2 שיני שום
מלח, פלפל שחור

המצרכים למילוי תפוחי אדמה

4-5 תפוחי אדמה
מלח, פלפל שחור

מתחילים בהכנת בלילת הכרוכיות

בקערה מערבבים היטב את כל המרכיבים עד לקבל בלילה חלקה.
מכסים את הקערה ומניחים בצד ל-20-30 דקות (לא חובה, אבל רצוי)

ממשיכים בהכנת המילויים

פטריות: מחממים שמן זית במחבת, מטגנים את הבצל, מוסיפים את הפטריות ומקפיצים כמה דקות. מוסיפים את השום ואת התבלינים, מערבבים היטב, מכבים את האש ומעבירים את הפטריות לכלי נפרד. מכסים ומניחים בצד.
תפוחי אדמה: מבשלים את תפוחי האדמה בקליפתם או אופים בתנור בחום מקסימלי (לוקח שעה לפחות). כשתפוחי האדמה רכים, מוציאים מהמים וטוחנים היטב במעבד מזון/בלנדר, או מועכים לפירה עם מועך מתאים.
אגב, אני נוהג לטחון אותם עם הקליפה. התוצאה היא פירה אולי פחות אטרקטיבי למראה (ראו תמונה), אבל לא פחות טעים ובעיקר יותר מזין. אפשר כמובן לקלף את תפוחי האדמה, נודניקים.

הכנת הכרוכיות

מחממים היטב מחבת נון-סטיק טובה (הגודל לא ממש משנה – כגודל המחבת כך גודל הכרוכיות) ומשמנים אותה קלות: אני נוהג למזוג פנימה מעט שמן זית ואז למרוח אותו היטב על כל המחבת עם מגבת נייר.
אם יש לכם קנקן עם פיית מזיגה, השתמשו בו לבלילה ומזגו ממנה למחבת. אם לא: ממלאים מצקת בבלילה ויוצקים אותה למרכז המחבת, ומיד, בתנועות מעגליות, מפזרים את הבלילה באופן שווה על כל שטח המחבת. לאחר מכן מטים את המחבת ומנקזים את עודפי הבלילה (אם יש) חזרה לכלי.
מטגנים מספר דקות עד שקצות הכרוכית מתייבשים ומתחילים להסתלסל כלפי מעלה. באמצעות תרווד הופכים בזהירות אך בנחישות את הכרוכית (אחרי פעמיים-שלוש כבר תתקתקו את זה כמו מקצוענים) ומטגנים עוד כחצי דקה-דקה מהצד השני.
עם התרווד מוודאים שהצד התחתון אל הכרוכית לא דבוק למחבת, ובתנועה חדה הופכים את המחבת מעל צלחת – הכרוכית אמורה ליפול לתוכה.
חוזרים על הפעולה עד שנגמרת הבלילה. אחרי שהשתלטתם על הטכניקה, מזמינים את בני המשפחה ולצפות ומשוויצים בביצועים שלכם.

בשלב הזה אפשר כמובן לעמוד כמו פראיירים ולגלגל את כל הכרוכיות עם המילוי, ואפשר, כאמור, להגיש הכול לשולחן ולתת לסועדים לגלגל לעצמם את הכרוכיות.

חוץ מהמילויים הקלאסיים שהודגמו כאן, תרגישו חופשי להתפרע עם העניין: ירקות מוקפצים בסויה ו/או עם חלב קוקוס יעניקו למנה טעמים אסייתיים; מחית סלק (אחח, הצבע); בטטות במקום תפוחי אדמה או בנוסף להם; תרד או מנגולד עם בצל ושום; למילוי הפטריות שהודגם כאן אפשר גם להוסיף קוביות זוקיני ו/או פסטו, וכן אפשר להוסיף לקראת סוף הבישול מעט שמנת צמחית, לקבלת מילוי קרמי ומפנק במיוחד, ועוד ועוד.