איכות סביבה בריאות זכויות בעלי חיים מוסר ואתיקה

השקרים הגלויים של תעשיית המזון מן החי

ישי רוזנבאום
נכתב על ידי ישי רוזנבאום

תעשיית המזון מן החי אפופת שקרים. כמו כל תעשייה שמנסה למקסם את רווחיה, יגידו שם כל דבר שיגרום לכם להמשיך ולצרוך את המוצרים שלהם.  גם כאשר מצטברות עוד ועוד עדויות על אכזריותה ונזקיה הסביבתיים והבריאותיים של התעשייה הזאת, הם ימשיכו לשקר לכם בפרצוף; הם יעטפו את מוצרי הסבל והמוות שלהם באצטלה רומנטית של בריאות, חיוניות ופסטורליות, שכל מטרתה למכור עוד ועוד, על חשבון הבריאות שלכם, על חשבון כדור הארץ, ובמיוחד על חשבון בעלי החיים.

מטרת הפוסט הזה היא לחשוף כמה מהשקרים היותר גלויים וברורים לעין של התעשייה הזאת ולהציג את מכבסת המילים שכה מקובלת בה. בפוסט הזה אציג כמה מהביטויים והמונחים שכה מקובלים בתעשייה ובקרב הציבור הרחב, ושאף אחד לא ממש טורח או מעוניין לבחון את האמת (או השקר) שעומדת ממאחוריהם.

״בשר טרי״

"בשר מיושן" הוא מונח מכובס לבשר רקוב.

"בשר מיושן" הוא מונח מכובס לבשר רקוב.

מכירים את השלט הזה ליד הוויטרינה של הבשר בסופרמרקט? הוא נמצא שם כדי לשכנע אותנו לקנות את הבשר, משום שכולנו נעדיף תמיד מזון טרי על פני מזון ישן ומקולקל, נכון? בואו נבדוק האם הבשר הזה באמת טרי.
בשר בקר (ולא רק בקר) עובר תמיד תהליך של ״יישון״. תהליך זה כולל תליית הבשר על וו בתוך מקרר לפרק זמן שבין מספר ימים למספר שבועות. למעשה, ואין דרך אחרת לתאר זאת, מדובר על תהליך של ריקבון איטי ומבוקר. מטרת ה״יישון״ היא ריכוך הבשר והפיכתו לנוח יותר ללעיסה ולעיכול (וכנראה שגם לטעים יותר). זאת משום שלסתותיו וקיבתו של האדם, שאינן מותאמות לצריכת בשר, תוכלנה להתמודד בקלות רבה יותר עם הנתח. אגב, ככל שהבשר ״מיושן״ יותר, כך הוא נחשב משובח יותר. ביחד עם תהליך ה"יישון" של גבינות, זה כנראה אחד המקרים היחידים בעולם שבו תהליך של ריקבון מתואר כתהליך של השבחה.
למעשה, מטרתו של ה״יישון״ (ביטוי שלקוח מן הסתם מעולם היין, ושתפקידו להעניק אצטלה של איכות ויוקרה לבשר הבקר), היא להתחיל את תהליך פירוק הבשר עוד לפני כניסתו לגוף. זאת משום שאכילת בשר בקר טרי, אבל באמת טרי, לא תתקבל בסלחנות על ידי מערכת העיכול שלנו.
ועניין נוסף: כמה שלא ננסה, לא נוכל באמת לעצור את תהליכיו של הטבע. תהליך הריקבון של כל גופה מתחיל מהשנייה שבה הגוף מת. בהנחה שאתם לא אוכלים את הבשר שלכם מיד עם השחיטה (ואתם לא), אתם אוכלים בשר רקוב.

בפעם הבאה שאתם רואים את השלט ״בשר טרי״ בסופרמרקט, זכרו: הבשר הזה לא רק שאינו טרי, הוא רקוב. ואין אדם אחד בתעשיית הבשר שיכחיש את האמת הגלויה הזאת.

״חלב טרי״, ״חלב טבעי״

כיתוב שמופיע על כל מיכל חלב של כמעט כל חברה שמכבדת את עצמה, אבל כנראה לא מכבדת את האינטליגנציה של לקוחותיה. שוב, ברור כשמש מדוע ״חלב טרי״ ולא סתם ״חלב״: כולנו יודעים מהו ההיפך מחלב טרי – חלב חמוץ, מקולקל, מזיק לבריאות. ואף אחד לא יקנה סתם ״חלב״, נכון? הוא חייב להיות טרי.
ו״טבעי״? טוב, גם זה מובן. אם זה טבעי, כנראה שזה נורמלי, וגם בריא, לשתות אותו. אף אחד לא ישתה חלב לא-טבעי.

חליבה. מה טבעי בזה?

חליבה. מה טבעי בזה?

ובכן, האם הוא טבעי? האם הוא טרי? בואו נבדוק.
כמו כל נקבה בממלכת היונקים, הפרה (או העז, או הכבשה או הסוסה או האישה) מייצרת חלב בתנאי אחד בלבד: כשהיא עומדת ללדת ובמשך תקופה מסוימת לאחר הלידה. תפקידו היחיד של החלב: להזין את הוולד לאחר לידתו. החלב מכיל הורמונים ורכיבים תזונתיים, שמטרתם לבנות את המערכת החיסונית של הרך הנולד ולתת לו את הדחיפה התזונתית הראשונה בהתפתחותו. אך בני האדם התאהבו בטעם של החלב, והמציאו דרכים יצירתיות (ואכזריות) רבות לאסוף אותו ולהפיק ממנו שורה אינסופית של מוצרים – ממשקאות ועד גבינות שונות, יוגורטים ומעדני חלב. "על הדרך" נגזל החלב מצרכניו הטבעיים – העגלים, הטלאים, הגדיים – שלאחר מסכת עינויים מחרידה נשלחים אל השוחט. אין המחשה מזוקקת מזו לביטוי "הרצחת (את התינוק) וגם ירשת (את החלב שלו)".

את תכולת החלב (מוגלה, הורמונים, אנטיביוטיקה ועוד), הערכים התזונתיים המפוקפקים שלו והשפעתו המזיקה על הבריאות, נסקור בפוסט אחר. בינתיים נזכיר אמת פשוטה נוספת: האדם הוא למעשה המין היחיד בטבע שצורך חלב של יצור חי אחר. האדם הוא גם היצור החי היחיד שצורך חלב בבגרותו. כאמור, החלב מיועד לתינוקות – בין אם תינוקות אדם ובין אם תינוקות-דולפינים. נותר לתהות אפוא, מה בדיוק ״טבעי״ בחלב הזה ובקרטון שבתוכו הוא מאוחסן.

רגע, אבל האם החלב גם אינו טרי?
לאחר החליבה עובר החלב בהקדם האפשרי תהליך של פסטור, שמטרתו להשמיד חיידקים ופטריות המצויים בחלב (כגון שמרים או עובשים שונים), אשר גורמים לו להתקלקל תוך זמן קצר מאוד. התהליך כולל חימום של החלב (פעולה שהורגת את מרבית החיידקים והפטריות) וצינונו במהירות. ללא הפסטור, פעילות החיידקים תהפוך את החלב תוך זמן קצר למסוכן מאוד לצריכה. למעשה, עד המצאתו של תהליך הפסטור על ידי לואי פסטר ב-1862, בני אדם, ובעיקר ילדים, מצאו לעיתים קרובות את מותם עקב שתיית חלב מקולקל. הפסטור מאריך אפוא את חיי המדף של החלב והופך אותו לבטוח יחסית לצריכת אדם, גם אם עברו כמה ימים מאז החליבה.

טריות, אפוא, היא מונח יחסי. חלב טרי הוא חלב שיצא לפני דקות אחדות מעטיניה של הפרה. הוא אינו אמור לשמור על טריותו יותר מכמה דקות או שעות, מכיוון שהוא אמור להיגמע מיד על ידי העגל. אך בני האדם מצאו דרכים (מתוחכמות מאוד, יש לציין) לעצור את השעון הביולוגי, לנטרל את פצצת הזמן המתקתקת בחלב ולשמר את טריותו – בעוד טריות, מעצם הגדרתה, היא דבר שלא ניתן באמת לשמרו.

טבעי? אין רחוק מזה. טרי? חלב בן כמה ימים או שבועות אינו חלב טרי. הוא חלב משומר.

״ביצי משק״

חושבים שמשם באות הביצים שלכם? חשבו שוב

חושבים שמשם באות הביצים שלכם? חשבו שוב

משק. כמה עוצמה וקסם אצורים במילה הקצרה הזאת. בעיני רוחנו מיד נפרשים שדות ואחו ירוק בו רועות פרות בשלווה. לצד בית חווה רחב ידיים עומד אסם אדום, שסביבו מטיילות תרנגולות להנאתן ומנקרות זרעונים מהאדמה. ילדים שמנמנים עם לחיים ורודות מקפצים על ערימות חציר. איזו שלווה, איזה שקט, איזו פסטורליה. כמה שירים וסיפורים נכתבו על החיים במשק, על פשטותם ותמימותם, ״מראה הכרמים בשעת הבציר, וריח הזבל ניחוח חציר…״.

רובנו עירונים, מוקפים בבטון, אספלט, טיח ופיח, ונהמה בלתי פוסקת של מכוניות חולפות. כולנו רוצים לפעמים לברוח מכל אלה אל הכפר, המרחבים והשקט… אין ספק, מי שהמציא את הביטוי ״ביצי משק״ יודע דבר או שניים על נפש האדם. בעיקר על נפשו של האדם העירוני המצוי, היגע מעמל יומו, שעושה את קניותיו במרכול, ולפתע צונחות עיניו העייפות על קרטון קטן, שעליו מצויירות כמה תרנגולות לצד המילים המפתות ״ביצי משק״, ומציע לו כמוסה קטנה של פסטורליה כפרית שלווה.

האמנם?
כל מי שיבקר פעם בלול תרנגולות ממוצע, מובטח לו כי תנופץ כל אשלייה שהיתה לו אי פעם באשר ל״משקיותו״ של המקום.

שקט? חלל עצום שבו דחוסות אלפי תרנגולות מקרקרות אינו יכול להיות שקט.

שלווה? מקום שבו תרנגולת חולה או פצועה מנוקרת למוות על ידי חברותיה, המוטרפות לחלוטין מצפיפות, רעב וצמא, אינו מקום שליו.

לול סוללה. שקט? שלווה? פסטורליה? לא כאן

לול סוללה. שקט? שלווה? פסטורליה? לא כאן

ניחוח חציר? לא במבנה שרצפתו מכוסה בשכבה עבה של לשלשת עופות.

תמימות? פשטות? לא במקום שכל מטרתו היא מקסום רווחים, שבו בעלי חיים אינם יצורים בעלי נשמה, אלא מכונות לייצור ביצים. ושכאשר מסתיים תפקידן זה, הן נשלחות אחר כבוד אל המשחטה. אי אפשר גם לייחס תמימות לתעשייה שבה מושלכים אפרוחים חיים אל המגרסה או לפח הזבל, שם הם מוצאים את מותם האיטי בחנק. ככה ייעשה לאפרוחים הזכרים שאינם מטילים ביצים ושאין זה ״כלכלי״ להשאיר אותם בחיים. יש הרבה שמות תואר שאפשר להצמיד למה שתואר כאן. ״תמים״ אינו אחד מהם.

אין שום קשר בין "ביצי משק" למשק. זה עוד תעלול, עוד אחיזת עיניים, עוד טשטוש של המציאות. אל תקנו את זה.

אל תאכלו את השקרים שלהם

זו רק סקירה ראשונה, קצרה, על קצה המזלג. השקרים רבים מספור, ויש לכך סיבה "טובה": יש הרבה מה להסתיר.
כפי שכתבתי בפוסט קודם: אנחנו מבלים לפעמים שעות וימים בהשוואת מחירים ותכונות של טלפונים סלולריים, או של גאדג'ט כזה או אחר; מנתחים לעומק ספר שקראנו או סרט שראינו, "חופרים" שעות על נושאים חסרי חשיבות בעליל. אבל לא משקיעים אפילו אחוז ממשאבי החשיבה האלה בבדיקה, אפילו שטחית, של המזון שאנחנו מכניסים לגופנו. מתוך הרגל, מתוך עצלות, או כי ככה אמרו לנו.
אל תקנו שקרים. המידע זמין וגלוי, חפשו אותו. רוצים דוגמה? רגע לפני שאתם מעמיסים עוד קרטון ביצים לעגלה בסופרמרקט, הקלידו בחיפוש התמונות בגוגל את המילים "תעשיית הביצים". מבטיח לכם שיעבור לכם החשק לחביתה. הנה, עשיתי את זה בשבילכם. הקליקו כאן ומצאו את הביצה. בתאבון.

אודות הכותב

ישי רוזנבאום

ישי רוזנבאום

טבעוני, אוהב חתולים (אבל גם חיות אחרות) ואופטימיסט נצחי. למרות שבני האדם מתעקשים להוכיח אחרת, עדיין מאמין במין האנושי וביכולתו להפוך את העולם למקום טוב יותר. במקור קיבוצניק, בהמשך תל אביבי, כיום בברלין. אוהב לבשל, לכתוב, לקרוא, לצלם, לצפות בכדורגל, לדבר ולהקשיב. אבל לא הכול בעת ובעונה אחת, כמובן. מנהל תכנים ובונה אתרים באינטרנט. מתעקש שיכנו אותו "סוס"

5 תגובות

להשאיר תגובה