ביקורת מסעדות המדריך לטבעוני בברלין טבעונים אוכלים בחוץ תרבות קולינרית

המדריך לטבעוני בברלין: פיאסקו לתפארת

ישי רוזנבאום
נכתב על ידי ישי רוזנבאום

Vegan_Berlinבמסגרת פינתנו "דברים שאני לא מבין איך לא חשבתי עליהם כבר לפני שנתיים" אני שמח לחנוך סדרת פוסטים חדשה בבלוג: המלצות וטיפים (וגם אזהרות) למבקר הטבעוני בברלין!

אבל לפני הסקירה הראשונה, כמה מילים על טבעונות וטבעונים בברלין: לפני שהגעתי לכאן, שמעתי נפלאות על העיר, שנחשבת גן עדן לטבעונים. שנתיים וחצי מאוחר יותר אני יכול לומר שהמציאות היא… קצת מורכבת. ברלין היא עיר קוסמופוליטית עצומה, שיש בה הכול מהכול, לכל אחד ואחת, בכל תקציב כמעט. גם לטבעונים. אז כן, טבעונים יסתדרו מצוין בברלין, כמו שהם יסתדרו בכמעט כל עיר גדולה בעולם: יש בה כמה עשרות מסעדות טבעוניות וצמחוניות (אולי יותר מבכל עיר אחרת בעולם), כמה סופרמרקטים טבעוניים, ושפע מסחרר של מוצרים תעשייתיים על טהרת הצומח בסופרמרקטים האורגניים (ולאט לאט מתרחב לו ההיצע גם במרכולים ה"רגילים"). אבל זה עדיין לא הופך את העיר ל"ידידותית לטבעונים". הייתי מעז ואומר, שתל אביב הקטנה מאכילה את ברלין אבק בסעיף הזה. כי הידידותיות לטבעונים לא נמדדת רק במספר המוסדות הטבעוניים, אלא בעיקר ביחס לטבעונים במסעדות שאינן טבעוניות – ובזה ברלין עדיין מדדה הרחק מאחורי תל אביב.

והערה כללית נוספת: ברלין מפורסמת בעולם ונחשקת בגלל הרבה מאוד סיבות טובות, אבל הסצינה הקולינרית שלה אינה אחת מהן. העיר, יש להודות בעצב, אינה מצטיינת ויצירתית במיוחד בתחום. או ליתר דיוק: הדרישות של קהל הסועדים כנראה מורידות את הסטנדרטים של המסעדנים. וזה תקף גם למרחב הטבעוני. קראו למשל את הכתבה המצוינת הזאת ב"שפיץ" על תרבות האוכל הגרמנית בכלל והברלינאית בפרט. יש פה הרבה אוכל גרוע, לא מתובל מספיק, או סתם לא מעניין או לא שווה את הכסף. וכמובן גם לא מעט מלכודות תיירים.

את כל זה חשוב לי לציין כאן, כי הפוסטים האלה מיועדים בעיקר למבקרים ותיירים, ואלה הרבה פעמים מגיעים עם ציפיות מאוד גבוהות לגבי נפלאותיה של ברלין בתחום הטבעוני. ועל כן אני מוסיף דיסקליימר קטן לפינה החדשה: גם אם אני מביע התלהבות נרגשת ממסעדה או מנה מסוימת, יש לקחת את זה בהסתייגות בריאה: הכול יחסי. ומנה טבעונית נפלאה בברלין, עשויה להיחשב למנה סטנדרטית למדי בתל אביב. עם המבקרים שמציפים את ברלין הסליחה מראש.

ואחרי שהנמכתי כראוי את הציפיות (אתם עוד תודו לי על זה), נעבור להמלצה הראשונה, ולמסעדה טבעונית למהדרין, שממוקמת מאוד בנוחות ברובע קרויצברג: פיאסקו – Viasko

אין כמו בבית

בפיאסקו (נו, בגרמנית מבטאים את ה-V כמו F) ביקרתי לראשונה עם זוגתי לפני כשבוע, ביום הולדתי, אבל את שמעה שמעתי כבר מזמן (של המסעדה, לא של זוגתי. תתרכזו). וכנראה שבצדק – זו היתה בחירה מצוינת למקום לחגוג בו יום הולדת.

מה אוכלים?

גולאש סויה עם כדורי תפוחי אדמה וכרוב אדום. פשוט וטעים.

גולאש סויה עם כדורי תפוחי אדמה וכרוב אדום. פשוט וטעים.

התפריט של פיאסקו, לשמחתי הרבה, קצר. זה לא רק מקל על הבחירה של המנה, אלא גם בדרך כלל סימן טוב, שמעיד על מיקוד והתמחות במספר מצומצם של מנות, ולא על נסיון לירות לכל הכיוונים ולפגוע בכלום, עניין שחוטאות בו לא מעט מסעדות. שמות המנות בתפריט גם לא מתוחכמים, מה שרומז שפה מתעסקים באוכל, לא ביחסי ציבור.
המגוון על פניו קוסמופוליטי (נטייה ברורה למרכז ודרום אירופה עם נגיעות אסייתיות/הודיות), אבל למעשה מדובר על מטבח גרמני, או כזה שעבר גרמניזציה. זה כבר מדליק נורת אזהרה קטנה, אבל היא כבתה ברגע שנחתה הכף הראשונה של המנה הראשונה בתוך הפה. האוכל היה מתובל כהלכה (זוכרים את הדיסקליימר למעלה?), יצירתי למדי (גם אם לא מתוחכם – וזה לא בהכרח דבר רע), ובעיקר מאוד טעים.

למנה ראשונה הזמנו את "מרק היום", שהיה באותו יום מרק עדשים ירוקות עם קארי, והוגש עם לחם. חוץ מצבע ירוק-אפרפר לא הכי אטרקטיבי, המרק היה פשוט מצוין, קרמי ועם טעם לא דומיננטי מדי של קארי. לא שיש רע בטעם של קארי, נהפוך הוא, אבל שליטה בטעם שלו היא לא דבר פשוט ומעידה על יד יציבה ואחראית במטבח. עם הקור המקפיא ששרר בחוץ (מינוס 11 כזה), זו היתה מנת פתיחה מושלמת.

למנה עיקרית הזמנתי "גולאש סויה בסגנון הונגרי", וכנרת (שם בדוי בהחלט) הזמינה "שפצלה-'גבינה' עם טופו מעושן ובצל צלוי" (המרכאות ב"גבינה" במקור).
הגולאש אולי הונגרי, אבל הוגש בסגנון מאוד גרמני: עם שני קרטופלקנודל (כדורי תפוחי אדמה. הנה מתכון) וכרוב אדום מבושל. מנה מאוד פשוטה, הכי אוכל ביתי מנחם שיש, אבל עשויה היטב. אני אמנם מעדיף את הגולאש שלי חריף כמו הגיהנום, אבל זה אני ואלו סטיותיי. המנה היתה מתובלת היטב (וכלל לא חריפה, יש לציין), והרוטב נספג כהלכה בכדורים (להשלמת חווית הספיגה, אולי הייתי צריך להשאיר לי איזו פרוסת לחם או שתיים מהמרק). הכרוב היה סטנדרטי (נו, כרוב), אבל מתבקש.

שפצלה. פצצת טעם מפתיעה

שפצלה. פצצת טעם מפתיעה

באשר לשפצלה (Spätzle), מדובר למעשה על אטריות עבות, אחת ממנות הדגל של המטבח הגרמני. המנה המקורית מכילה ביצים, ולפעמים גם גבינה, אבל אין שום בעיה להפיק אותה בלעדיהן. בסופו של דבר מדובר באטריות, ומה שחשוב זה מה משדכים להם, ופה כבר ממש הופתעתי (לטובה כמובן). ביחד עם הטופו המעושן והגבינה הצמחית (ששכחתי לשאול ממה היא עשויה), הטעם פשוט פרץ החוצה מהמנה ותפס אותי לא מוכן: ציפיתי למנת אטריות שגרתית וקיבלתי פצצת טעם. מעל האטריות הונחה ערימה קטנה של טבעות בצל, שהוסיפו פריכות וטעם. בראבו. ליד השפצלה הוגש סלט מרענן של מלפפון, צנונית, עלי חסה עם רוטב שמנת צמחית ושמיר, שכנרת התלהבה ממנו במיוחד. וגם אני.

לקינוח הוזמנה עוגת פירות יער, שהיתה החלק החלש של הארוחה. טעימה, אך קצת יבשה. זה לא הפריע לנו לחסל את כולה.

כמה משלמים?

המנות הראשונות מתומחרות בין 5 ל-8 אירו, העיקריות בין 10 ל-14 והקינוחים בין 3 ל-8. זה ממש לא זול במושגים של ברלין, אבל המנות נדיבות וכאמור טעימות. בשורה התחתונה שילמנו 38 אירו, שכללו את המנות שצוינו לעיל, וכן חצי ליטר בירה קוסטריצר וכוס תה אחת. לא זול, אבל אין צורך לשבור חסכונות בשביל לבקר.

איך האווירה?

פיאסקו מעוצבת ומרגישה כמו פאב עם בר גדול ועשיר, הרבה עץ, ריהוט יד שנייה (מודעות אקולוגית!), רק מוארת יותר מפאב, וכמובן ללא עישון. בחלק מהשולחנות ישבו לקוחות על כוסות בירה בלבד, כך שהיא מהווה גם אופציה טובה לשתייה בלבד, אבל לא לתוך הלילה (נסגרת מתישהו בין עשר לחצות). אנחנו השתלטנו על תא עם ספה ושולחן נמוך, כי למה לשבת על כסאות עץ, אם אפשר להתכרבל יחדיו על ספה נוחה.
השירות היה יעיל וענייני, ובמושגים ברלינאיים גם ידידותי למדי. המנות יצאו מהר יחסית. זה ראוי לציון בהתחשב בעובדה שהיה במקום רק מלצר אחד (וברמנית), מה שמוכיח (שוב) ששירות יעיל אינו בהכרח פונקציה של מספר המלצרים, אלא של המקצועיות שלהם.

הכי משתלם: בראנץ' סופ"ש

זה אולי אחת העסקאות הקולינריות הכי משתלמות בעיר: בכל שבת וראשון בין 11:00 ל-15:00 מציעים בפיאסקו בראנץ' אכול-כפי-יכולתך ב-13 אירו (על שתייה משלמים בנפרד). מדובר בדיל מאוד משתלם, ומבחר המנות בבראנץ' מהמם – הגדול ביותר שאני נתקלתי בו בבראנץ' טבעוני בברלין. אי אפשר אפילו להתחיל לתאר את המגוון, שכולל סלטים, פשטידות ו"דייסות", דרך קציצות ולביבות למיניהן, מטוגנים, מבושלים ומוקפצים, חם, קר ופושר, ועד קינוחים מצוינים. וגם סגנונות שונים: מהמזרח הרחוק, דרך המזרח התיכון, ים תיכוני, מזרח אירופאי ועוד. אני מבטיח לכם שכל אחד ימצא שם מה לאכול, גם לא טבעונים. אני הייתי שם עם זוגתי והוריה, שאינם טבעונים, והם לא הפסיקו לשבח, וזה לא רק בגלל שהם גרמנים מחונכים ומנומסים.
אם אתם מגיעים לשם בקיץ, מומלץ מאוד לשבת בגינה בחוץ. אם אתם רוצים להבטיח לעצמכם מקומות ישיבה בחוץ, מומלץ להזמין שולחן מראש בטלפון.

מה עוד כדאי לדעת?

  1. בכניסה למסעדה יש שלט שמבקש מהלקוחות שלא להיכנס עם בגדי עור, פרווה ושאר מוצרים מן החי, והם גם מתכוונים לכך: בשלב כלשהו נכנסו גבר ואישה, שלבשה מעיל עם צווארון פרווה. המלצר ביקש מהם להשאיר את המעיל במכונית, וכך הם גם עשו. הסצינה הזאת שימחה אותי, כי זה אומר שגם לא-טבעונים מגיעים לפיאסקו, ואלה חדשות טובות.
  2. חלק מהמנות הן ללא גלוטן, והן גם מסומנות בתפריט. יפה.

בשורה התחתונה

לטעמי, גדולתה פיאסקו הוא בנינוחות שלה. מה זה אומר? חוץ מהשלט בכניסה שהוזכר למעלה, היא לא יוצאת מגדרה כדי להשוויץ בהיותה טבעונית. היא מתנהגת כאילו טבעונות היא הנורמה הרווחת. פשוט באים לשם כדי לאכול, לא כדי "להיות טבעוני". ולכן, אני חושב, גם לא-טבעונים ייצאו ממנה מאוד מסופקים.
כנרת היטיבה ממני לאבחן: "זה ממש אוכל גרמני, אבל טעים!", היא אמרה בהתפעלות בזמן שדגמנו את העיקריות (יש לציין כי כנרת, למרות שמה – הבדוי – היא גרמנייה). ההתפעלות בהחלט במקומה: אוכל גרמני לא מצטיין בטעם או ביצירתיות. הוא בסיסי מאוד, מבוסס על חומרי גלם משעממים כמו תפוחי אדמה וכרוב, לוקה בתיבול, והתפקיד שלו הוא בעיקר להשביע, לא לספק איזו חוויה חושנית מעלפת. וגם בפיאסקו האוכל הוא ביתי, פשוט ולא מתחכם, אבל הוא עשוי ומתובל היטב. עוד נשוב.

איך, איפה ומתי?

Restaurant Viasko
Erkelenzdamm 49 – 10999 Berlin
Tel: 030/88499785
www.viasko.de

פתוח מ-17:00 עד אחרון הלקוחות, המטבח נסגר ב-22:00
בשני ושלישי – סגור.

חוזרים הביתה. בחוץ קר מאוד, אבל בלב חם

חוזרים הביתה. בחוץ קר מאוד, אבל בלב חם

 

אודות הכותב

ישי רוזנבאום

ישי רוזנבאום

טבעוני, אוהב חתולים (אבל גם חיות אחרות) ואופטימיסט נצחי. למרות שבני האדם מתעקשים להוכיח אחרת, עדיין מאמין במין האנושי וביכולתו להפוך את העולם למקום טוב יותר. במקור קיבוצניק, בהמשך תל אביבי, כיום בברלין. אוהב לבשל, לכתוב, לקרוא, לצלם, לצפות בכדורגל, לדבר ולהקשיב. אבל לא הכול בעת ובעונה אחת, כמובן. מנהל תכנים ובונה אתרים באינטרנט. מתעקש שיכנו אותו "סוס"

להשאיר תגובה