זכויות בעלי חיים קירות שקופים תעשיית המזון מן החי

"במצבים הכי מזוינים שלהם"

טל גלבוע מתעדת
נכתב על ידי רועי שפרניק

"אנחנו נמצאים אתם במצבים הכי מזוינים שלהם"

טל גלבוע מתעדת. צילום: רועי שפרניק

טל גלבוע מתעדת. צילום: רועי שפרניק

המשפט בכותרת חוזר לא פעם בתיעודים של טל ושלי.
התחלנו לשתף פעולה לפני כ-8 חודשים, בסביבות אוקטובר 2013. אני הגעתי עם המון צמא לתעד ולחשוף מהשטח, והיא התחילה תיעודים מהמשקים כבר שלוש שנים לפני כן. כבר במפגש הראשון הבאנו תוך שעה חומרים קשים מרפת וממשחטת עופות, ובלי יותר מדי תכנונים פשט הלכנו, תיעדנו וצילמנו, ויאללה לרשת.

מספר המתעדים בישראל הוא ממש קטן ורובכם יכולים להבין למה. גם טבעונים ותיקים ומחוספסים שראו הכל נשברים ברגע שהם פוגשים את הסבל פנים מול פנים. זה עניין של אופי מאוד מסוים, וגם עניין של הרגל למראות. עד כמה שזה נשמע קשה, זה אכן כך. אמנם לא מתרגלים לסבל, אך עם הזמן מבינים שאין ברירה בכדי לעזור להם צריך להסתכל בתמונה הגדולה יותר ולהוציא משם תיעודים החוצה אל מי שמצנזרים ממנו את המידע.

היינו שמחים כל היום לשתף תמונות של בעלי חיים ואנשים מאושרים, אך לקחנו על עצמנו תפקיד כפוי טובה להגיד את האמת כמו שהיא ללא מסננים וללא אינטרסים מלבד האינטרס הנקי של הצלת בעלי חיים.

אף אחד לא אוהב לקבל ביקורת ושאומרים לו מה לעשות, אך אין ספק שמול כוחות הרשע של התעשייה אין ברירה אחרת. המהפכה הזאת תעשה כל כך טוב לעולם לאנשים ובעלי חיים בכל התחומים – בריאותית, אנרגטית, נפשית, רוחנית, אקולוגית. להוריד את רמת הדיון לשטחיות של האם לאכול בשר או לא, זה פשוט גובל בפיגור רגשי. עם כל הכבוד, מדובר באנשים בוגרים שצריכים לקחת אחריות על מעשיהם ולפחות ללמוד את הנושא ולדעת את ההשלכות. תעשיית המזון נהנית מן הפירות של הבורות וחוסר הידע של האנשים ושמחה מאוד לטפח את זה וללחוץ בדרכים המניפולטיביות ביותר בכדי לשטוף את המוחות של ההמונים, והם עושים את זה די בקלות. פשוט שופכים כסף על שקרים לאור היום ובמצח נחושה ולא מהססים לומר דברי שקר כאמת.

המציאות היא שכל שנייה נרצחים 5,000 בעלי חיים, כל 20 דקות – 6 מיליון. כל שעה – 18 מיליון. כל שנה – 155 מיליארד ויותר – בשביל מזון וביגוד ממותג.
אנחנו המתעדים נמצאים עם בעלי החיים ברגעים המזוינים ביותר, נעולים בכלובים במשך חודשים, מובלים חיים בקופסאות בים כאילו היו נעליים, בוכים את נשמתם רגעים לפני השחיטה
כאשר הם מאזינים לאחיהם נשחטים וריח הדם ניגר באוויר, נאנסים, נגרסים, נלעגים, והכל לשם שום-כלום.

בעוד X שנים כל הדרמה הזאת תחלוף ותהפוך לאחד המעשים השפלים ביותר שהאדם ביצע, הנכדים שלנו ילמדו זאת ולא יאמינו שבני משפחתם האהובים כל כך שמו זין על זה והמשיכו לחגוג על ראשם של קורבנות תמימים שלא הזיקו לאף אחד והתעלמו באופן גורף מכל האזהרות האקולוגיות והבריאותיות לעולם.

אין ברירה אחרת אלא להקשיב וללמוד את הנושא עוד לפני שפוצים פה בכלל.
חוסר ידע = בורות. יש מי שזה מאוד משתלם לו שתהיו כאלה.
אל תתנו להם להנות מן הספק.


בקרו באלבום של רועי "קירות שקופים", המספק הצצה מאלפת אל המקומות החשוכים שתעשיית המזון מן החי היתה מעדיפה שלא תדעו עליהם. לאלבום >>

אודות הכותב

רועי שפרניק

צלם מקצועי וטבעוני אקטיביסט בחזית לשחרור בעלי חיים. מתעד משקים ובתי מטבחיים בישראל, יוזם הפרוייקט "קירות שקופים", שמטרתו להביא את המציאות הקשה של תעשיית משק החי לציבור הרחב.

להשאיר תגובה