בוודאי שמתם לב כי הצבעים המושלים באתר הזה, בבלוגים ובטוויטר, הם אדום וצהוב (גם בסוספורט, שצבוע ירוק מטעמים מובנים, נשזרו חוטים אדומים-צהובים. חפשו אותם).
לא אחת נשאלתי לפשר בחירת הצבעים הזאת, שכפי שאתם מבינים, אינה מקרית, הגם שאינה לגמרי מתוכננת. מבולבלים? יופי. אבל האמת היא שכך הוא הדבר: מעולם לא ישבתי ותכננתי וחשבתי "באילו צבעים אצבע את הבלוג שלי?", ולא העליתי נימוקים וטיעונים בעד צבע זה או נגד צבע אחר. מנגד, כמובן שאין זו יד הגורל העיוור שדווקא השניים האלה נבחרו.
בעבר השתעשעתי בהמצאת הסברים שונים לאנשים שונים, וכך, על דרך הניסוי והטעייה (והתעייה והתהייה), גיבשתי לבסוף את ההסבר לשאלה המסקרנת (לא באמת) "למה אדום-צהוב".
זה לא רק ספורט
רוב האנשים שהתייחסו ל"צבעי המותג" האלה ושאלו אותי אודותם, סברו שהם קשורים בדרך זו אחרת לספורט. אפשר כמובן להבין אותם, אלא שזה גם יצר אצלם בלבול מסוים, שהרי בשלולית שלנו, אדום וצהוב הם כמעט כמו שחור ולבן, בשר וחלב, ים ויבשה (אלא אם כן מדובר באוהדי מ.ס. אשדוד, אבל מי שמכיר את סיפורו של המועדון הממוזג הזה, יודע שהוא רק ממחיש את הניגודיות בין הגוונים הללו). אז היה מי שהציע "ספרד" (וטעה), וגם "קטלוניה" (ולא צדק), והיה מי שגרס "גרמניה", ולמרות שלא לגמרי פספס, גם לא ממש היה בכיוון.
אחרים בחרו להתמקד רק בצבע האדום, השולט יותר, ומיד תייגו: אוהד-הפועל-שמאלני-אוהב-ערבים-עוכר-ישראל. הכל נכון, חוץ מהעובדה שאני לא אוהד הפועל ובמה שנוגע לספורט, משתייך דווקא למחנה הירוק.
לנין מתהפך בקברו
האדום-צהוב הפציע אצלי לראשונה בבלוג הביכורים שלי "מושב לצים", או בשמו הראשון – "חדשות הפרולטריון". מזהים את הכיוון? יופי. לא צריך להיות בעל דוקטורט במדעי המדינה כדי לאבחן את הנטייה השמאלית של הבלוג, ואכן היה מי שמיהר להצביע על כך שאדום-צהוב הם צבעי דגלן של ברית המועצות זל"ל (זכרונה לא לברכה) וסין העממית. לעזאזל, חשבתי אז, באמת שלא התכוונתי. אז נכון, האדום היה הצהרה פוליטית, אבל הצהוב השתרבב לשם בדרך אחרת.
נו כבר יא נודניק ספר כבר
אז האדום אכן נבחר בגלל הזהות הפוליטית של הבלוג וכותבו. כן, אני קיבוצניק, שמאלני, סוציאליסט, יפה נפש, וגם די מחבב ערבים למען האמת. ובלוג שנקרא "חדשות הפרולטריון", פשוט לא יכול להיצבע בשום צבע אחר.
אלא שאז, בבחירת הצבעים לבלוג, נתקלתי בבעיה. צבע ברירת המחדל של ישראבלוג הוא לבן, ולפתע, עם המסגרת האדומה, זה באמת נראה כמו בלוג של אוהד הפועל! נחרדתי. חיפשתי צבע אחר, ואז נזכרתי כי קראתי פעם על איזה מחקר שגילה כי הניגודיות המיטבית לצפייה בטקסט היא שחור על גבי צהוב (ולא שחור על גבי לבן, כפי שנהוג לחשוב). מיד החלטתי, לטובת קוראיי, לשנות את צבע הרקע של הדף לצהוב. ובגלל שבכל זאת צהוב קצת מרתיע אותי (משיקולים ספורטיביים ופוליטיים), ובגלל שצהוב "נקי" קצת מסנוור, קבעתי את הגוון הסופי על צהוב-חיוור.
אדום-צהוב זה טוב
אז מה היה לנו שם בסופו של דבר? שיקולים אידיאולוגיים (אדום) לצד שיקולים מעשיים של נוחות (צהוב).
לאחר שהבהרתי לעצמי את הנקודה הזאת, חשבתי שכך אני אוהב להגדיר את עצמי: אדם עם עקרונות וערכים, אבל לא מנותק מהמציאות; אידיאליסט וחולם, אבל גם מעשי וענייני; אוהב להתפלסף (ואם הגעתם עד כאן, אתם בוודאי מהנהנים במרץ), אבל גם יודע להגיע לתכל'ס (ואם הגעתם עד כאן, נו, הגענו לתכל'ס, לא?).
בסיכומו של עניין, אדום-צהוב זה הדבר הכי קרוב שיש לי לפילוסופיית-חיים: אידיאולוגיות זה יפה ונחמד וחשוב, לחלום זה הכרחי, להאמין זו תמצית החיים. אבל מגיע הרגע שבו צריך גם להיות מעשי, ומועיל, ותכליתי, ומתחשב באחרים. אני האחרון שיזלזל בחשיבותם של סמלים וצבעים, אבל אני גם לא איאחז בהם עד חורמה ובוודאי שלא אמות למענם. לפעמים הצבע מהווה הצהרה ערכית, ולפעמים הוא רק עוזר לכם לקרוא יותר בנוחות.
ורק בשביל לסגור את המאמר האינסופי הזה, ולטובת הגיקים שבינינו, אז להשכלה כללית, הגוונים "הרשמיים" של הסוס הם:
בתווי HTML
אדום: FF4040
צהבהב: FFFFCC
ב-RGB
אדום: R=255 G=64 B=64
צהבהב: R=255 G=255 B=204
ולמה אני טורח לציין את זה? רק כדי להמחיש שוב את גישתי שגללתי לעיל: כן, אני אמנם משתדל להקפיד על גוונים מדוייקים, אבל גם טרחתי למצוא כאלה שיהיה לי קל לזכור אותם כשאני מתיישב מול הפוטושופ.