גם לסוסים מגיע

גם לסוסים מגיע אייפד. כי מה אנחנו, כלבים?

בקטגוריה עכשיו באתר | תגים , , , | להגיב

למה אלפקה? ככה

למה אלפקה בהופעה

למה אלפקה בהופעה (לחצו להגדלה). צילום: דנה שוורץ

אני שמח ונרגש מאוד לבשר על אתר חדש ומגניב מבית סוס – האתר של קבוצת האימפרוביזציה "למה אלפקה".

למה אלפקה היא קבוצת האימפרו הפעילה הוותיקה בישראל, והיא מופיעה כבר למעלה מעשור. ההופעה  כוללת מחזה שלם (בערך שעה פלוס) שכולו מאולתר לחלוטין. את כל הפרטים אודות הקבוצה והשחקנים המוכשרים שחברים בה, תוכלו למצוא באתר. רציתי רק לנצל את ההזדמנות כדי לשתף אתכם בחוויה הפרטית שלי.

הפעם הראשונה שהלכתי להופעה של למה אלפקה היתה לפני כשנה. דנה, זוגתי (דהיום), לקחה אותי לשם לדייט שני או שלישי. משהו כזה. מאז אנחנו הולכים בקביעות כמעט לכל הופעה, וזה פשוט לא נמאס: בניגוד לכמעט כל סוג אחר של מופע בימתי, הופעת אימפרו מספקת חוויה שונה לחלוטין בכל פעם. אין לדעת מה יתחולל הפעם על הבמה. קראו למשל את המאמר המצוין של אמיתי מלוא באתר. מה שטוב באימפרו, זה שגם כאשר ההופעה משתבשת, זה עדיין מאוד מצחיק. אולי אפילו מצחיק יותר מאשר הופעה שאין בה שום תקלה.

זמן קצר לאחר שהתחלנו ללכת להופעות, גיליתי כי יש ללמה אלפקה אתר אינטרנט חדש. אלא שהסתבר כי ה"אתר" הזה כולל דף סטטי אחד ובו מועדי ההופעות הבאות. במשך זמן רב לא חלה בו שום תזוזה, עד שהחלטתי לקחת יוזמה, כתבתי ליובל כהן, חבר הקבוצה, והצעתי את שירותיי בהקמת אתר אינטרנט מכובד וראוי. הצעתי נענתה והעבודה על האתר יצאה לדרך. את התוצאה אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם.

אני מאוד מקוה שהאתר החדש יביא עוד אנשים להופעות. כיום, עיקר עבודת השיווק של הקבוצה (אם יש בכלל דבר כזה) היא ויראלית – מפה לאוזן. להערכתי, רוב הצופים הקבועים בהופעות הם תלמידיהם של חברי הקבוצה (שכולם שחקנים פעילים ומורים למשחק), מה שמותיר את מעגל המעריצים מצומצם יחסית, וחבל.

אז למה כדאי לבוא להופעות של למה אלפקה?

  • יובל כהן ויהב גל

    יש כימיה. יובל כהן ויהב גל (לחצו להגדלה). צילום: דנה שוורץ

    קודם כל, בגלל השחקנים: יובל כהן, אמיתי מלוא, אילן פופקו ויהב גל. כל אחד מהם מוכשר בטירוף ומקסים בפני עצמו, אבל החיבור ביניהם, וסליחה מראש על הקלישאה החבוטה, הוא בבחינת שלם שעולה על סך חלקיו. התיאום העיוור, הכימיה, הפרגון ההדדי – כל הדברים שנבנים בעבודה מאומצת של שנים. אחד החברים אמר לי לפני כמה ימים ש"אנחנו כמו נבחרת ברזיל". אני לא מת על ההשוואה כי אני לא אוהב את נבחרת ברזיל, אבל האנלוגיה ברורה: כולם מוכשרים מאוד, אבל הם משחקים כקבוצה ולא כבודדים, מחליפים ביניהם פסים קצרים ומדוייקים עד להשחלת הכדור במדויק לתוך השער. ובעיקר, הם עושים את כל זה כדי לענג את הקהל.

  • כי באימפרוביזציה אי אפשר לפספס: כבר אמרתי שבמופע אימפרוביזציה, בניגוד להצגת תיאטרון, גם כשהכול משתבש זה עדיין שווה את הכסף. אחת ההופעות של למה אלפקה שאני זוכר במיוחד לטובה, היא זו שבה השחקנים לא הפסיקו להתבלבל, לטעות בשמות ובזהות הדמויות, והעלילה של המחזה המאולתר הפכה ליותר ויותר מופרכת. דווקא הדברים האלה הם שמחזיקים את הקהל במתח: מתי הם יפשלו שוב? ואיך הם ייצאו מזה? כשהעניינים יוצאים משליטה, זה מפיל אותך מהכיסא מרוב צחוק. כשזה לא קורה, זה עדיין מצחיק, אבל גם מעורר הערכה עמוקה לשחקנים. בקיצור, אי אפשר להפסיד.
  • למה אלפקה בהופעה

    הריאליטי הכי טוב שיש. יובל כהן, אילן פופקו (שוכב) ואמיתי מלוא (לחצו להגדלה). צילום: דנה שוורץ

    כי באמת, לא נמאס לכם מ"האח הגדול"? אני לא בטוח אם זו כוכבת הריאליטי הנוכחית או שיש כרגע משהו אחר, כי אני פשוט לא צופה באף אחת מהן, אבל אם אתם אוהבים ריאליטי (ונתוני הרייטינג מוכיחים שאתם אוהבים), למה להסתפק בגרסאות הערוכות, המצונזרות והרדודות של ערוץ 2? אני אומר את זה תמיד על ספורט, וזה תקף גם לאימפרוביזציה (סוג של ספורט בפני עצמו): זה פשוט הריאליטי הכי טוב שיש.

  • כי אין כמו הפאב השכונתי: אני מעדיף, עד כמה שניתן, לעשות קניות בחנויות ובבתי העסק הקטנים והשכונתיים, מאשר ברשתות השיווק הגדולות. גם אם זה קצת יותר יקר, אני מעדיף שהכסף שלי יילך אליהם מאשר לכיס של איזה טייקון. אז על אותו משקל, אני אמנם אוהב ללכת לתיאטראות הגדולים, אבל לא שוכח גם את אלה שאינם נהנים מתקציבי ענק על חשבון משלם המסים. ובאולם 1 של תיאטרון הקאמרי לעולם לא תהיה אותה אווירה כמו ביציעים הזעירים של "התיאטרון הפתוח", שבו מופיעה למה אלפקה.

אז תבואו

בקטגוריה בדרך אל החתולים, עכשיו באתר, תרבות ואמנות | להגיב

גז מדמיע

לפני כשבועיים וחצי עברתי דירה. לאחר שפיניתי את דירתי הישנה, פניתי לחברת "פזגז" כדי לשלם את יתרת חשבוני ולנתק את הגז. בשיחה עם נציגת השירות, היא גילתה לפתע כי ישנן עדיין לא-פחות משש (6) חשבוניות שלא שולמו. מסתבר כי הדייר הקודם לא טרח לשלם את חשבונותיו במשך שנה תמימה, ואלה הצטברו לכ-215 ש"ח.

תהייה צרכנית 1: מדוע אין הפרדה בין לקוחות? מדוע כשדיברתי עם "פזגז" לראשונה, כשביקשתי לחבר את הגז בדירה, לא יצרו חשבון נפרד עבורי? ואם לא ניתן (נניח) ליצור חשבון נפרד, מדוע לא עדכנו אותי באותה הזדמנות כי קיים חוב שלא שולם?

ביקשתי לשלם רק את חלקי בחוב, לתקופה שבה התגוררתי בדירה (כ-85 ש"ח), אך הנציגה הפתיעה אותי ואמרה שזה "הכול או כלום" – לא ניתן לגבות רק חלק מהחוב.

תהייה צרכנית 2: מדוע לא ניתן לשלם רק חלק מהחוב? זו הפעם הראשונה בחיי שבה חברה או ארגון מסרבים לקבל את כספי. שיעור מספר אחת בגביית כספים: כשלקוח מציע לשלם, אפילו אם זה רק חלק קטן מהחוב, קחו את הכסף!

בהתייעצות עם בעל הדירה, הוחלט כי אני אשלם את כלל החוב (כ-300 ש"ח), ולאחר מכן נסתדר בינינו. התקשרתי שוב ל"פזגז" וביקשתי לשלם את החוב. הנציגה ביקשה את מספר הצרכן ומספר כרטיס אשראי, והחיוב בוצע. ביקשתי לשלוח אלי אישור תשלום באימייל, אך נעניתי, "להפתעתי", שניתן לשלוח את האישור רק בדואר רגיל או בפקס. מסרתי את מספר הפקס בעבודה.

תהייה צרכנית 3: האם בשנת 2011 (עוד מעט 2012) זה מוגזם לבקש כי יישלח אישור תשלום בדואר אלקטרוני? (זו שאלה רטורית, אין צורך לענות). העיקר שבכל פנייה דרך אתר האינטרנט, "פזגז" דורשים כתובת אימייל ומציעים להירשם לקבלת עדכונים מהאתר (ראו צילום מסך). לשלוח זבל שיווקי בדוא"ל הם יודעים, חשבוניות ללקוחות – לא.

כנראה שיודעים שם מה זה אימייל (לחצו להגדלה)

חשבתם שבכך זה הסתיים? קבלו את החלק הטוב ביותר: כשהגיע אישור התשלום בפקס, גיליתי להפתעתי שמופיע עליו שם אחר, לא שלי, ושסכום החיוב הוא רק 79 ש"ח (במקום 300). בחינה מדוקדקת יותר גילתה כי מספר הצרכן אינו המספר שמסרתי לנציגה! כלומר, "פזגז" גבו ממני את החשבון של לקוח אחר!

תהייה צרכנית 4: איך אפשר בכלל לטעות בדבר כזה? הרי מספר הצרכן שונה, שם הלקוח שונה, מספר הדירה שונה. "לזכותה" של המוקדנית ייאמר שמדובר באותו בניין ובאותו בעל בית (שבבעלותו 8 מהדירות בבניין…). בכל אופן, כל זה יכול היה להימנע אם החשבון היה אישי – כלומר לפי מספר תעודת הזהות של הלקוח, ולא לפי איזה "מספר צרכן" עלום.

אז מה היה לנו שם? כל הטעויות האפשריות במתן שירות: חוב שלא נגבה בעתו ושלא טרחו להודיע ללקוח על קיומו; מוקד גבייה שלא רוצה את כספו של הלקוח המשתוקק לשלם; שירות לקוחות שטרם גילה את דבר קיומו של הדוא"ל; מוקדנית שלא שומעת טוב (זה ההסבר ההגיוני היחיד שיש לי לפשלה שלה) וגביית החוב הלא-נכון.

עדכון לתאריך 20.12.11, שעה 09:30:
שוחחתי הבוקר שוב עם ״פזגז״. בינתיים זיכו אותי על התשלום השגוי, אך טרם גבו ממני את החוב, עקב תקלה במערכת שלהם. פשוט נס שהחברה הזאת לא פושטת את הרגל.

עדכון לתאריך 20.12.11, שעה 16:00:
עדכון אחרון (אני מקווה) – בשיחה נוספת עם שירות הלקוחות, החוב שולם, ובוצע זיכוי על התשלום השגוי.

עדכון אחרון בהחלט, 21.12.11:
בהמשך לתגובתו של מנהל פניות הציבור של פזגז כאן בבלוג, יצרתי עימו קשר ובהמשך שוחחתי עם מנהל שירות הלקוחות של החברה באיזור ת״א, הנושא לובן וטופל והכול בא על פתרונו. נאמר לי כי התקלה תיבדק ויופקו לקחים. תודה לאופק משה (מנהל פניות הציבור) ולרן מרקיש (מנהל שירות הלקוחות) על הטיפול המהיר והיעיל בתלונה שלי.

בקטגוריה בדרך אל החתולים | תגים , , | 4 תגובות